גרודנה

מיקום בארץ:תל אביב- קרית שאול
מיקום הקהילה:מחוז ביאליסטוק, פולין
סוג:אנדרטה


תאור
ראשית תולדות הקהילה
העיר גרודנה הוקמה בשנת 1128, כאזור בבעלות פרטית של נסיך פולני בשם דוידוביץ'. קיים ויכוח בין היסטוריונים בשאלה מתי לראשונה התיישבו יהודים בגרודנה. ישנם אזכורים לקיומם של יהודים בעיירה כבר מן המאה ה-12, מה שהופך אותה לאחת מהקהילות היהודיות הקבועות העתיקות ביותר באירופה. יחד עם זאת, האזכורים הללו אינם מהימנים מספיק. בשנת 1389 נחתם מסמך שהכיל "חבילת זכויות" שהובטחו ליהודים בגרודנה, והוא המסמך הרשמי העתיק ביותר המצביע על התיישבות יהודית במקום. כך או כך, בשנת 1560 כבר התגוררו בגרודנה קרוב לאלף יהודים. בסוף המאה ה-16 כבר היו בגרודנה מספר בתי-מדרש, כמו גם בית-עלמין יהודי.
במהלך המאה ה-17 סבלו יהודי גרודנה משילוב של מספר גורמים. ראשית, מלחמת השוודים גרמו לעוני והרס רב באזור, וחיי המסחר, שעליהם התבסס קיומם הכלכלי של היהודים, נפגעו באופן קשה. בנוסף על כך, מאמיני מסדר הישועים בגרודנה התנכלו ליהודים בעיירה, ונהגו לחטוף תינוקות יהודיים לפני ביצוע טקס הברית-מילה במטרה לחנך אותם חינוך נוצרי בפטיסטי. היריבות בין הישועים לבין היהודים בגרודנה הובילה בסוף
המאה ה-17 להפצתן של עלילות דם שונות ולאלימות תמידית כלפי יהודים.
המאה ה-18 והמאה ה-19 היו תקופה בה התחזקה העיירה הסמוכה, ביאליסטוק, על חשבון גרודנה, שאיבדה את הבכורה הכלכלית והחברתית של האזור. מבחינת היהודים, משמעות הדברים הייתה פחות פרנסה. חלק מהיהודים בעיירה עזבו לביאליסטוק או לעיירות אחרות באזור. בתחילת המאה ה-19 היוו היהודים כ-85% מכלל התושבים בגרודנה, ואילו בשנת 1850 צנח האחוז היחסי שלהם בעיירה לכ-50% בלבד.
הדברים השתנו בשנות השמונים של המאה ה-19. בשנת 1887 כבר היוו היהודים כ-69% מתושבי גרודנה. מעמדם הכלכלי של יהודי גרודנה השתפר מאוד, והחינוך היהודי בעיירה התפתח. באותה התקופה הייתה גרודנה תחת השלטון הרוסי, שהאמין כי יש להעניק ליהודים חינוך רוסי-חילוני. משפחות יהודיות רבות בגרודנה שלחו את ילדיהן ללמוד במערכת החינוך הציבורית, ואלפים מאותם ילדים סיימו את הלימודים התיכוניים. היו מהם שגם המשיכו ללימודים אוניברסיטאיים ברוסיה או בפולין.
בשנת 1900 גם הוקם בגרודנה "חדר" של התנועה הרפורמית, שעורר התנגדות רבה בקרב המנהיגות הדתית בעיר. נוסף על כל הנ"ל, ב-15 השנים הראשונות של המאה העשרים פעל בגרודנה סמינר עברי למורים.

המאה העשרים
במהלך המאה העשרים הפכה גרודנה למרכז פעילות ציונית. זה לא היה מפתיע: כבר בשנת 1563 ישנו רישום על זוג מגרודנה שניסה להגר לירושלים. בשנת 1863 הגיע לירושלים תושב גרודנה בשם לאפין. התנועה הציונית הכתה גלים בעיירה הפולנית, שיותר מ-60% מתושביה היו יהודים בתחילת המאה. האוכלוסייה החילונית-משכילה בגרודנה הייתה גדולה וחזקה במיוחד (יותר ממחצית הרופאים ועורכי-הדין בגרודנה היו יהודים), ולכן רוב הפעילות הציונית בעיר בוצעה על-ידי התנועות הסוציאליסטיות.
כיבוש גרודנה על-ידי הצבא הגרמני בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, פגע אנושות בכלכלה העירונית. יהודים ונוצרים רבים איבדו את מקורות הפרנסה שלהם. יהודים רבים נפגעו במיוחד, מכיוון שהדרכים היו חסומות והמסחר הגיע לשפל.
גם לאחר סיומה של המלחמה הכלכלה הפולנית התקשתה להתאושש. החיים הכלכליים בגרודנה לא הצליחו לחזור למסלול השגשוג, אבל חיי התרבות של הקהילה היהודית בעיר המשיכו להתפתח ביתר שאת. בין שתי מלחמות העולם קמו בגרודנה תיאטרון דובר יידיש, מועדון ספורט יהודי, ועוד פרויקטים בתחום התרבות.
לצד ההצלחות הללו, הייתה גם בעיה חדשה-ישנה שהטרידה מאוד את שגרת חייהם של יהודי גרודנה: האנטישמיות המתעוררת. גרודנה הייתה עיר מאוד פוליטית, זירה למאבקים בין הימין והשמאל הפולניים. השמאל זכה לתמיכה רחבה בקרב היהודים, ואילו הימין בגרודנה הפך את האנטישמיות לדגל הפוליטי העיקרי שלו. ארגוני הימין דרשו למנוע מיהודים רישיונות עסקים בתחומים מסוימים, ארגנו ימים מאורגנים של חרם על חנויות יהודיות וחילקו לבתי-עסק נוצריים בעיר שלטים עליהם נכתב "עסק נוצרי", במטרה לפגוע בפרנסתם של היהודים. האנטישמיות בגרודנה הגיעה לשיאה בפוגרום שנערך ביהודי העיירה בקיץ של 1935 במהלכו נרצחו כשלושה יהודים.

מלחמת העולם השנייה והשואה
על-פי הסכם האי-לוחמה בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית, גרודנה נכללה בשטח הכיבוש הרוסי. במשך השנתיים הראשונות של המלחמה, שלטו הסובייטים בגרודנה. היהודים קיבלו את הצבא האדום בשמחה גלויה, מכיוון שבימים שקדמו לכיבוש העיר ע"י הסובייטים, התבצע פוגרום רחב-היקף כנגד היהודים. מפלגות הימין בגרודנה יצאו למסע נקמה נגד היהודים ורצחו כ-30 בני-אדם. הגעתם של החיילים הרוסים לעיר גרמה להפסקת האלימות כלפי היהודים. במשך שנתיים, עיקר הבעיות של הקהילה היהודית היו על רקע כלכלי. עסקים רבים נסגרו, הסובייטים שיתקו את חיי הכלכלה בגרודנה, ופליטים רבים מאזור הכיבוש הנאצי הגיע לחפש מחסה.
המצב החמיר עם כניסתו של הצבא הגרמני לעיירה, ביוני 1941. הגרמנים הקימו במהרה יודנראט בהנהגתו של מנהל ביה"ס התיכון "תרבות". היהודים הצטוו לענוד טלאים על זרועותיהם. הגרמנים מיהרו לשלוח מאות יהודים למחנות של עבודה כפייה, ולפתח בגרודנה מערכת של עבודה יהודית בשכר רעב. בהמשך נשלחו עוד אלפי יהודים למחנות עבודת הכפייה.
ב-2 בנובמבר, 1942, נסגרו סופית חומות הגטו בגרודנה. שבועיים לאחר-מכן נשלחו אלפי יהודים לאושוויץ. בסוף נובמבר התבצעה אקציה נוספת, במסגרתה נשלחו כ-5,000 יהודים למחנות עבודת כפייה או השמדה. אקציות נוספות ורציחות המוניות ספונטאניות הובילו לכך שבמרץ 1943, הוכרזה גרודנה כ"יודנריין", אזור נקי מיהודים.