תשלום רטרואקטיבי ליוצאי לוב

ב-23.10.2011 ניתן בבית משפט המחוזי שבחיפה פסק דין לגבי יוצאי לוב שעסק, בין השאר, בסוגיה: ממתי יקבלו הניצולים אשר הוכיחו בבית המשפט את רדיפתם את התשלום הרטרואקטיבי.
רבים מהתיקים המתנהלים כיום בבתי המשפט ברחבי הארץ לגבי חוק זה, עוסקים ביוצאי לוב אשר סרבו לקבל את הצעת משרד האוצר להכרה אוטומטית ללא הוכחה מאפריל 2010 ואילך. במקרה זה, הם לוקחים על עצמם את הסיכון שיוותרו ללא קצבה אם לא יצליחו לשכנע את בית המשפט כי עברו רדיפה מוכרת, מתוך הנחה שאם יצליחו להוכיח את רדיפתם בבית המשפט, יקבלו גם תשלום רטרואקטיבי ממועד תביעתם הראשונית, שעשוי לעבור את ה-200,000 ש"ח במידה ומדובר על תקופה של 10 שנים.

באותו פסק דין (ע"ו 18733-12-10 מימון נ' הרשות) אכן הצליחו שני אחים לשכנע את בית המשפט שהם ברחו מטריפולי לכפרים לא רק מפחד הפצצת בעלות הברית אלא גם מפחד רדיפות הנאצים. אולם לגבי המועד שממנו הם זכאים לקבל את התשלום הרטרואקטיבי, בית המשפט פסק כי למרות שהגישו את תביעתם הראשונית עוד בשנת 2001 והדחייה לא נשלחה אליהם בדואר רשום כפי שדורש החוק ושאין כל הוכחה כי ידעו בפועל על החלטות הדחייה – הרי שלא יהיה זכאים לסכום הרטרואקטיבי ממועד תביעתם הראשונית בשנת 2001 אלא משנת 2007 בלבד.

בהחלטתו זו, המהווה שינוי מגמה מהחלטות דומות של בתי המשפט המחוזי בעבר אשר קבעו כי יש לשלם ממועד התביעה הראשונית; התבסס בית המשפט על פסק דין חדש של בית המשפט העליון (רע"א 61/11 אינסלר נ' הרשות מאוגוסט 2011 שעסק בתשלומים רטרואקטיביים לניצולים שהיו בעוצר); שקבע, בין השאר, שיש לאזן בין הרחבת מעגל הזכאים של נפגעי רדיפות הנאצים לבין הכבדת יתר על הקופה הציבורית.

בפסק הדין נאמר: "הן המערער והן המערערת הגישו את תביעותיהם והצהרותיהם למשיבה [משרד האוצר] עוד במחצית שנת 2001, ולא הובא מפיהם שמץ של הסבר לשאלה הטבעית המתבקשת מאליה: מדוע המתינו המערערים כתשע שנים עד להגשת הערר לועדה? "אוסיף ואדגיש, כי ההכרעה בסוגיה זו תהא מוכתבת בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו העובדתיות הספציפיות. אין דין מקרה שבו לא הוכח כי החלטת הדחייה הובאה במכתב רשום, כחוק וכנדרש, לידיעת התובע, כדין המקרה בו אמנם לא נשלחה החלטת הדחיה בדאר רשום, אך יחד עם זאת הוכח בפני הועדה שלתובע היתה ידיעה בפועל אודות החלטת הדחיה, שם שגם יש ליתן את הדעת לשאלה מה הביא להשתהותו של התובע, שהרי גם אם הרשות המוסמכת לא דאגה למשלוח החלטתה בדאר רשום, עדיין ניתן לצפות מתובע התגמול שיתעניין באופן סביר וטבעי מה עלה בגורל תביעתו? כאמור, כל מקרה ראוי לבדיקה על פי נסיבותיו הספציפיות. בענייננו, ועל יסוד השיקולים המוסברים בפסק הדין בענין אינסלר, ונסיבות המקרה הספציפי שלפנינו, שעמדתי עליהם בהרחבה, סבורני כי נכון יהיה לקבוע שזכאותם של המערערים לתגמול תהא מתאריך 1.4.2007 ואילך."

את פסק הדין מאתר בתי המשפט ניתן להוריד כאן

אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות להטבות לניצולים והוא נכון למועד כתיבתו ועשוי להשתנות בעתיד. ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות או הנסיבות האישיות השונות אשר יש לקחת בחשבון למיצוי מלא של זכויות קורבנות רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.