איך משפיע שהות ארוכה בחו"ל על הזכות לקצבה

סעיף 3 לחוק נכי רדיפות הנאצים קובע, כי בכדי שניצולי שואה יוכלו לקבל את הקצבה לפי אותו החוק, לא מספיק לעבור רדיפה מוכרת בשואה ולעלות לישראל עד-1.10.1953, אלא נדרשת גם אזרחות ותושבות ישראלית החל מ-1.4.1957 (המועד שבו נכנס אותו החוק לתוקף).
ב-22.8.2011 ניתנו בבית המשפט השלום בתל אביב פסקי דין שעסקו בניצולים אשר תביעתם לקבלת קצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים נדחתה מכיוון שהם שהו שנים רבות בחו"ל לפני מועד פנייתם לקבלת אותה הקצבה (ניצולים שכבר החלו לקבל את אותה קצבה יכולים להמשיך ולקבל אותה בתנאים המפורטים בוק וניתן להוריד אותם בכתובת: http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/16/3/28_3_2.rtf

פסק דין אחד (ו"ע 373622-10-10 בר חמא נ' משרד האוצר), עסק בניצול שואה שתביעתו נדחתה על ידי משרד האוצר כיוון ששהה בחו"ל במשך 31 שנים מ-1967 ועד 1998. אותו הניצול טען כי במהלך כל אותה תקופה ששהה בחו"ל ביקר בארץ מדי שנה וגם שילדיו עלו אף הם לישראל. בית המשפט קבע כי אותן נסיבות מצביעות על קיומה של זיקה רציפה שלו לישראל ועל כוונה ממשית לחזור אליה כפי שאכן עשה לבסוף, ומשום כך אין למנוע ממנו לקבל את התגמולים מאוצר לפי אותו החוק. את אותו פסק הדין, ניתן להוריד ללא שמו הפרטי של הניצול, מהכתובת: http://www.meidashoa.co.il/pdf/Abroad1.pdf .

פסק הדין השני (ו"ע 40031-05-10 שוורצבלט נ' משרד האוצר) עסק בניצולת שואה שתביעתה נדחתה על ידי משרד האוצר כיוון ששהתה בחו"ל במשך 44 שנים מ-1958 ועד 2002 במהלכן ביקרה בישראל 3 פעמים בלבד.
אותה ניצולה טענה כי לאורך כל אותן השנים התכוונה לחזור לישראל אך מצוקה כלכלית מנעה ממנה לבקר בישראל לעיתים קרובות יותר וזו גם הסיבה העיקרית לכך שנשארה להתגורר בחו"ל בכדי להבטיח לעצמה פנסיה מאותה מדינה לפני שתחזור לישראל. כמו כן שתיים מבנותיה עלו לישראל לפניה.

בית המשפט קבע שגם היא עומדת בתנאי החוק כיוון ש"בהתחשב במכלול הנסיבות, אנו מקבלים את הערר לעניין התושבות הרצופה. דחיית הערר משמעה הותרת העוררת [הניצולה] ללא אפשרות לקבל תגמולים בישראל ומחוצה לה, למרות שפורמאלית אזרחותה הישראלית מנעה ממנה לקבל תגמולים מגרמניה. תוצאה זו נראית בלתי צודקת בעיננו. עוד נעיר, בהנחה שלעוררת עילת נרדפות מוכרת וכך נראה על פניו, כי העובדה שלא חייתה בישראל שנים רבות, "פטרה" את המשיבה [משרד האוצר] מתשלום תגמולים עבור אותן שנים." את אותו פסק הדין, ניתן להוריד ללא שמה הפרטי של הניצולה, מהכתובת: http://www.meidashoa.co.il/pdf/Abroad2.pdf.

יש לציין כי ניצולי שואה שהיו במחנה או בגטו מוכר עשויים להיות זכאים לקצבה ממשרד האוצר גם אם עלו לישראל אחר 1953 לפי חוק אחר (חוק ההטבות לניצולי שואה). גם ניצולים שהיו לפחות 18 חודש במסתור זהות בדויה תחת סכנת חיים בשלטון הנאציבעלי בריתו עשויים להיות זכאים לקצבה מקרן סעיף 2 של ועידת התביעות ללא קשר לשנת העלייה ומשך התושבות.

אולם, מכיוון שהניצולים באותם פסקי הדין היו מה"מעגל השני" (באותם שני המקרים – בריחה לברה"מ ושהייה שם כל תקופת המלחמה), הדרך היחידה שלהם לקבל קצבה בגין רדיפות הנאצים היתה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים המיועד אך ורק למי שעלה עד 1.10.1953 ושמר על תושבות ישראלית רצופה משנת 1957.

אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם.
המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות לפסקי הדין האלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.