הגדת הפרטיזנים היהודים היוגוסלביים

הגדת הפרטיזנים היהודים היוגוסלביים

 

משה טסטה
[נכתב במרץ 2015]

 

כיבוש יוגוסלביה

באפריל 1941 תקפו הגרמנים את יוגוסלביה. בתוך תשעה ימים נכבשה המדינה. שטחיה חולקו בין גרמניה, איטליה, הונגריה ובולגריה. כדי להוכיח את נאמנותם לסדר העולמי החדש, להביע את תודתם למי שהביאם לשלטון, החלו התנועה הפשיסטית הקרואטית, אוסטאשה, הוציאה לפועל את הצווים הנאצים בקרואטיה ופעלו בכל רחבי יוגוסלביה, כל יהודי יוגוסלביה שנרצחו בשואה היו קורבנותיהם,  ועשו בנאמנות את "העבודה" בשביל הנאצים,  מיד עם הקמת של קרואטיה העצמית בעקבות פטרוניהם הגרמנים הקימו הקרואטים  מחנות השמדה. הגרועה  מכולם היה המחנה יסנוביץ שבו נרצחו מאות אלפי סרבים, יהודים וצוענים, וקרואטים מתנגדי המשטר. מחנה יסנוביץ  יחיד שלא נוהל בידי הגרמנים וסמכו על בעלי בריתם. וביוני 1941 ארגנו באי פאג שני מחנות ריכוז: סלנו ומטייה, מחנות אלו פעלו במשך חודשיים ולבצע טבח בכמה אלפי סרבים ויהודים .

עצירים במחנה האיטלקי ראב

במלחמת העולם השנייה, כבר אז היה סוד גלוי שהאיטלקים אינם רוצחים יהודים הנמצאים באזור שליטתם. עצירי המחנה האיטלקי באי ראב, ועם שחרורו, חלקם כלוחמים וחלקם כפליטים אזרחיים.  שלטונות הצבא האיטלקי החליטו להגן על היהודים באזורם. בנובמבר 1942 רוכזו היהודים באזור ב', רוכזו בארבע מחנות, המחנות נסגרו. ממאי עד יולי 1943, הועבר כל 3577 היהודים למחנה אחד באי ראב, הנמצא באזור שליטה איטלקית מלאה, וחלקם הועברו למחנות השונים באיטליה.

מחנה הריכוז ראב, בסרבו-קרואטיה, המחנה הוא אחד מתוך מחנות ריכוז שהקימו האיטלקים לאורך חוף הים לאורך הים האדיאטרי ומסרו בו בעיקר חשודים בקשרים פרטיזנים מתנגדי שלטון הכיבוש וכן יהודים. המחנה היה פעיל בשנים 1942-1943 איטליה הפשיסטית.

כ-3500 שהוחזקו במחנה נאסרו בו לאחר שנמלטו מאימת שלטון האוסטושים בקרואטיה. האוסטושים תנועה לאומית קרואטית במהלך מלחמת העולם השנייה.    

ב-8 בספטמבר 1943, ביום שנודע לעצירים על כניעתה של איטליה, התקוממו שני המחנות ופרקו  את שומריהם מנשקם. למחרת נוסד במחנה היהודי גדוד יהודי אשר מנה 244 לוחמים. מפקד הגדוד היה דויד "דצ'ה"  קאבילייו. במחנה הסלובני נוסדו באותו יום ארבע גדודי פרטיזנים.

יהודים בשרות הפרטיזנים וכניעת איטליה

יהודים חברי המפלגה הקומוניסטית ביוגוסלביה פעלו בהחדרת אמצעי לחימה והצטרפות לוחמים יהודים לשורות הפרטיזנים.

ב-8 בספטמבר 1943,  נודע לעצירים על כניעתה של איטליה, התקוממו שני המחנות ופרקו את שמוריהם מנשקם.

למעשה, סיפור הצלה זה הוא סיפור קולקטיבי של הקהילה כולה, כי רוב רובם שח יהודי סרייבו הם ניצולי מחנה ראב או צאצאיהם.

האיש מאחורי הגדת הפרטיזנים

האיש מאחורי היצירה: שלום "שני" אלטאראץ, נולד בסריבו באחד במרס 1915, במשפחה שהייתה פעילה מאוד בקהילה היהודית. אביו שימש שנים רבות כמזכירה הכללי של הקהילה.דודו יצחק אלטאראץ , כינן כראש החזנים הנעץ בבית הכנסת הגדול, הקרוי בפי יהודי סרייבו "קהל גרנדי".

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו  חלק מבני משפחת אלטאראץ לאזור הכיבוש האיטלקי, לעיר מוסטר; משם העבירו אותם שלטונות הכיבוש האיטלקיים למחנה כוור. עם שאר תושבי מחנות הביניים הועבר שאני אלטאראץ למחנה ראב. ובו הוא שהה עד התקוממות העצירים ושוחרר מהמחנה., עם כשלושת אלפים עצורים משוחררים פונה גם אלטאראץ לאזור המשוחרר שבשליטת הפרטיזנים ומיד התגייס לשורות הפרטיזנים, בקרב 367 מתנדבים יהודים. מפקדיו עמוד מיד על אופיו הכריזמטי ועל כישרונותיו האמנותיים ומונה לקצין חינוך. מאז עסק בפעילויות תרבותיות בחזית, בקרב הלוחמים ובערוף, בקרב אזרחים.

באביב 1944, סמוך לחג הפסח, נכתבה אגדת הפרטיזנים בתקופת השואה באירופה הכבושה בידי בגרמנים;  בעיבוד אקטואלי של ההגדה של פסח, על רקע מלחמת העולם השנייה, פרודיה שנכתבה על ידי לוחם יהודי והוצגה על ידו כמופע  יחיד בפני קהל של פליטים ולוחמים יהודים באזור המשוחרר ביוגוסלביה והוצגה על ידו  כעבור ימים אחדים, במופע יחיד של אלטאראץ  עצמו בפני קהל של פליטים ולוחמים יהודים באזור המשוחרר ביוגוסלביה באביב 1944, כשיד הגרמנים עדין נטויה וחרבו של מלאך המוות עדין שלופה.

עם השחרור ב-1945 חזר אלטאראץ לסרייבו. בשנת 1963 אבד לו מאור עיניו כתוצאה ממחלת עניים. עד מותו בטרם עת בשנת 1975 הוא ממשיך ליצור מערכונים חדשים ולבצע ישנים עבור הציבור היהודי בסרייבו.

הגדת הפרטיזנים

הגדת הפרטיזנים מתמודדת עם טראומות הרדיפה והמלחמה במלחמת העולם השנייה.

לוחמים ופליטים ממחנה ראב, עלילותיהם וחיי היום-יום שלהם באזור המשוחרר הם הנושא המופיע בהגדת הפרטיזנים. ומספר לציבור הניצולים את האקטואליה שלהם תוך הדגשת צדדיו הקומיים.

קהילת סרייבו

רוב חברי הקהילה היהודית בסרייבו , היו ניצולי מחנה הריכוז ראב, ועלילת הגדת הפרטיזנים היא סיפורם הקולקטיבי.

להגדת הפרטיזנים שני נוסכים מוכרים הכתוב והמוקלט. הגדת הפרטיזנים לא נכתבה בספרדית יהודית  ספרותית, כי אם בשפתם המדוברת של יהודי בוסניה.

בניגוד לכל שאר הפרודיות הספרדיות-יהודיות על ההגדה של פסח. הגדת הפרטיזנים נכתבה מלכתחילה כיצירה תיאטרונית. לטיבה הרפורמטיבי של היצירה על המבנה שלה.

עלילתה של הגדת הפרטיזנים  לא רק עצמאית ביחס להיפרטקסט; היא גם דרמטית מאוד.

את סופה של הגדת הפרטיזנים ניתן להגדיר כסוף "טוב דבר-מה מלוא-כלום", הנמצא באמצע הדרך בין "הסוף המר" ל"סוף הטוב". ככלות הכול, הפליטים היהודים בקורדון ובבנייה נשארו בחיים. ולכן אי-אפשר לומר כי זה סוף מר. עם זאת הטוב והמיוחל מבחינת ניצולי מחנה ראב עצמם היה הפינוי לדרום איטליה. משאלתם זו לא התממשה, והם הצטרכו  להסתפק בסוף ריאלי; המשך החיים המסוכנים בקרב הפרטיזנים בחזית – עד נפילתו של הרייך השלישי.

פליטי ולוחמי סרייבו חוזרים לביתם

האוד המוצל מאש, הפליטים והלוחמים היהודים ניצולי מחנה רהב. חוזרים לסרייבו כדי לגלות כי בתיהם נתפסו בידי השכנים החמדניים. גם הפעם היהודים אינם מקבלים את כל מבוקשם: החזר מלא של כל הרכוש שנגזל.

הגדת הפרטיזנים מטרתה הסופית

הגדת הפרטיזנים היא סיפורם הקולקטיבי של הקהילה היהודית בסרייבו, רוב חברי הקהילה היו ניצולי מחנה הריכוז ראב. הגדת הפרטיזנים הפכה לחלק בלתי נפרד של ההסדרים במסגרת הסדרים הקהילתיים, גם בקהילות יהודיות מרכזיות אחרות ביוגוסלביה. כשקומץ משפחות ויחידים שנהגו לחגוג את החג בבתיהם החליטו לעשות סדר פסח משותף באולם גדול בבנין הקהילה. הסדרים אלה שימשו כבמה להבנה מתקנת של הזיכרון הקולקטיבי. הממסד הקומוניסטי ביוגוסלביה השקיע מאמצים ומשאבים כבירים בהנצחת גבורתם של הלוחמים האנטי-פשיסטים ובהנצחת סבלם של קורבנות הפשיסטים.

הגדת הפרטיזנים המיוחדת עוסקת בסיפור תולדותיהם של הלוחמים והפליטים היהודים באזור המשוחרר ביוגוסלביה, בשנת 1944, בסגנונה ובלשונה של ההגדה של פסח  ותרגומה ללאדינו.  מטרתה העיקרית של הגדת הפרטיזנים היא ללמד את הפליטים היהודים באזור המשוחרר בקורדון ובבניה כי הפנוי לאיטליה  הוא השלייה וכי עליהם להתפקח ממנה, להשלים עם המציאות ולהתחיל לפעול בתוכה. 

הגדת הפרטיזנים מתמודדת עם טראומות הרדיפה והמלחמה במלחמת העולם השנייה ונכתבה מלכתחילה כיצירה תיאטרונית, ומטרתה העיקרית של הגדת הפרטיזנים היא ללמד את הפליטים היהודים באזור המשוחרר בקורדון ובבניה כי הפנוי לאיטליה הוא אשליה וכי עליהם להתפכח ממנה., ולהשלים עם המציאות  ולהתחיל לפעול בתוכה.

ד"ר אליעזר פאפו

בספרו של ד"ר אליעזר פאפו "והיתלת לבנך ביום ההוא", בהוצאת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, מנתח פרודיות ספרדיות-יהודיות על ההגדה של פסח אליהם נחשף עוד כנער. בלילות סדר קהילתיים הנהוגים אצל יהודי סרייבו גם כיום, חלקם כלוחמים וחלקם כפליטים אזרחיים ממשיכים לשיר במנגינה המסורתית של הגדת פסח, בעל פה ומן הזיכרון, קטעים מה שהם כינו הגדת הפרטיזנים.

הספר מנתח פרודיות ספרדיות-יהודיות של ההגדה של פסח – מווינה דרך סרייבו, סופיה, איסתנבול, איזמיר, קורסאו ועד לירושלים; מן המאה ה-19 ועד ימינו. בכלים ספרותיים קפדניים, באופן מרתק  ולעיתים קרובות אף משעשע.

מחקרו מתחלק לשני ספרים בספרו הראשון הוא מנתח פרודיות ספרדיות-יהודיות של ההגדה לפסח. ובספרו השני טקסטים, ההדיר, תירגם לעברית וצירף הערות לפרודיות ספרדיות-יהודיות על ההגדה לפסח.