משה פיאדה יהודי ספרדי, פרטיזן, מנהיג ולאחר מלחמת עולם השניה תרם לעלית יהודי יוגוסלביה למדינת ישראל

מאת משה טסטה, התאחדות עולי יגוסלביה לשעבר.

משה פיאדה, יהודי ספרדי, פרטיזן ומדינאי יוגוסלבי, נולד ב-1890 בבלגרד למשפחת סוחרים יהודית מכובדת ממוצא יהודי ספרדי ממגרשי ספרד דוברת לאדינו, שפתם המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד, למד בגימנסיה, בהיותו בעל כישרונות אומנותיים וספרתיים, למד ציור במינכן ובפריז. בתום לימודיו שב לבלגרד ועסק בעיתונאות. ב-1920 הצטרף למפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית, בה התגלה כתועמלן וכמארגן מוכשר. בסופיה, בירת בולגריה, אירגן איגודי פועלים וערך את ביטאונם הסאטירי. התמסרותו הפוליטית בלמה את הגשמת ייעודו האומנותי.



לאחר מלחמת העולם הראשונה הושפע ממהפכת אוקטובר ברוסיה, נבחר לחבר הוועד הפועל של המפלגה הקומוניסטית (קפ"י). במקביל לפעילותו המפלגתית הוא כיהן גם כמזכיר אגודת העיתונים של בלגרד. מהפכן ומדינאי ביוגוסלביה.

ב-1925 נאסר פיאדה, בגין חברתו במפלגה הקומוניסטית, באחד מבתי הסוהר השמורים ביותר לאסירים פוליטיים, ונידון ל-20 שנות עבודת פרך, בכלא ישב גם יוסף בוריס-טיטו, בין השנים נוצרה ידידות אישית עמוקה. במשך שהותו בבית הסוהר ערך פרסומים, עסק בציור ובתרגום ה"קפיטל" של קרל מרקס לשפה סרבית-קרואטית. ועלה בהיררכיה המפלגתית.

לאחר 14 שנה,ב-1939, פיאדה שוחרר מהכלא ונתמנה ב-1940 לחבר המרכזי של מלגה הקומוניסטית. שוב נעצר ונשלח למחנה בילץ' המבודד ובאפריל 1941 זוכה, מספר ימים לפני פלישת הנאצים ליוגוסלביה. "הדוד יאנקו", כינויו הפרטיזאני של פיאדה, כיהן כיד ימינו של טיטו במלחמת העולם השנייה.

עם כיבוש יוגוסלביה על-ידי הגרמנים נמלט פיאדה מבלגרד למונטנגרו, והתחזה כמורה ממקדוניה. לא יכול היה להצטרף לוועדה הצבאית של קפ"י. כוכבו עלה לאחר כשלון המרד במונטנגרו בסתיו 1941.

ב-דצמבר 1941 נקרא משה פיאדה להצטרף למטה הפרטיזאני העליון בעיירה רודה. הוא נטל חלק בהתייעצות חשובה של ראשי תנועת הפרטיזנים, שנערכה במזרח בוסניה. בו נידונו סוגיות מרכזיות של אסטרטגית מלחמת הפרטיזנים בעתיד.

ב-1942 צורף פיאדה לפיקוד העליון, בראשותו של טיטו, כממונה על האספקה, ארגון העורף, ההסברה והיה אחראי להברה ולמגעים עם בנות הברית והקמת סוכנות הידיעות היוגוסלבית וכן ראש ועדת החוק והמשפט.

בקרב הקשה ביותר של המלחמה כולה – פריצת המצור תוך הבקעת קניון סוטייסקה בשעת המתקפה החמישית – הופקדה בידי פיאדה העתודה האחרונה של הפיקוד העליון, בקרב זה שבו נשחק רובו של הצבא הפרטיזאני, טיטו נפצע וקצין מן המשלחת הבריטית נהרג, פיאדה הטיל לקרב ברגע קריטי את משמר המטה, ובכך תרם תרומה ניכרת להכרעה.

לאחר שלושה ימים של קטל נפרצה הטבעת הגרמנית, והגרעין החי של התנועה כולה ניצל. עוד לפני סיום המלחמה עלה פיאדה לאחד המקומות הראשונים בצמרת המפלגה. ריכז מונה על ארגון השלטון האזרחי בשטחים המשוחררים, וחיבר תקנות, הוראות והנחיות להתארגנות השלטון האזרחי, בשטחים ששוחרו בידי הפרטיזנים. כיהן כקומיסר חיל האספקה. הוא ניפגש עם הצנחנים מארץ ישראל. לאחר השחרור כיהן בתפקיד יושב ראש נשיאות הרפובליקה הסרבית ויושב ראש הפרלמנט היוגוסלבי.

פימין טיטו בעת הקרע עם סטלין והתקיף קשות את הרודן ברוסי. מ-1946 שימש סגן נשיא נשיאות המדינה ומילא שלחויות דיפלומטיות בכירות. ב-1953 נבחר לנשיא "בית הלאומים". היה מחלוצי מדיניות אי-ההזדהות ומאדריכלי המדינות הנטורליסטיות.

משה פיאדה היה אישיות בולטת בין היהודים שלא קיימו קשר עם ארגונים יהודים, בהם שלטו עד אז אידיאולוגיה יהודית-לאומית ציונית.התקיימה בה פעילות ציונית נמרצת, הפצת השקל , לימוד בשפה העברית, הסברה בעיתונות ובכנסים, ומעל לכל, התרמות לקרנות הלאומיים. בשלוש נקודות הכשרה התכוננו בני נוער יהודים, לעלות לארץ ישראל. האישיות הבולטת בין היהודים שלא קיימה קשר עם הציונים היה משה פיאדה (בשמשו בתפקיד סגן נשיא ואחר כך יו"ר הפרלמנט הפדראלי תמך בעליית יהודים לארץ ישראל ובאיגוד הקהילות בבלגרד).

לאחר השואה והמשטרים הקומוניסטים, ביוגוסלביה ובבולגריה ורומניה, התרחקו מהגישה שרווחה במשטר הקומוניסטי שלא קיים לאום יהודי. משטרים אלה התרחקו מתפיסה זו ואפשרו לאודים מוצלים מבין יהודי ארצם לעלות למדינת ישראל. אחרי הקמת מדינת ישראל, בחרו רוב הניצולים ביוגוסלביה לשעבר לעלות למדינת ישראל. בהתרת העלייה מטעם השלטונות, ובאופייה החופשי רב חלקו של משה פיאדה, סייע לשארית הפליטה ותמך במתן היתרי עליה לישראל.

נפטר בפאריס בשליחות פרלמנטארית בשנת 1956.