ונגרוב

תאור
אוכלוסייה יהודית לפני המלחמה: כ-5,227 יהודים בשנת 1941

ראשית תולדות הקהילה
ונגרוב הפכה לעיר בשנת 1441, ובמשך מאות שנים הייתה נתונה לשליטתם של אצילים ומלכים שונים. המציאות הפיאודלית בעיר לא השתנתה עד לשנת 1795, כאשר פולין חולקה מחדש. ונגרוב סופחה לנסיכות ורשה ומאוחר יותר הפכה לחלק מפולין הקונגרסאית.
האזכור הראשון לקהילה היהודית בונגרוב מופיע במחצית הראשונה של המאה ה-16. מדובר על קהילה של יהודים שרובם עסקו בייצור ומכירה של משקאות חריפים. האזכור הבא של הקהילה היהודית נכתב על רקע המרד האוקראיני של שנת 1648, בהנהגתו של הקוזאק חמיילנצקי. הקהילה היהודית בונגרוב נפלה קורבן לרוצחים הקוזאקים ורוב התושבים ברחו מהעיר. הקהילה חודשה רק כשני עשורים לאחר-מכן. הנסיך הפולני, שונגרוב הייתה בתחום אחריותו, רצה לחדש את היישוב היהודי במקום, מכיוון שהאמין מאוד בתרומתם של היהודים לכלכלה. בהמשך, בשנת 1703, הורה המלך אוגוסט השני להעניק ליהודי ונגרוב פטור מתשלום מיסים, בכדי לסייע להם להתמודד עם מצבם הכלכלי הקשה.
לקראת סוף המאה ה-17 כבר היו היהודים מאורגנים כקהילה. בונגרוב היו בתי-מדרש ובית-עלמין יהודי. בין רבני הקהילה הראשונים היה הרב אליהו בן הרב איטינגן הלוי, מחבר "ברית הלוי".
בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, התרחשה בפולין צמיחה כלכלית ודמוגרפית משמעותית שהיטיבה מאוד עם היהודים במדינה. בונגרוב נפתחו מפעלים ובתי-חרושת חדשים, חלקם בבעלות יהודית, בהם יהודים ונוצרים עבדו יחדיו. כמו-כן הוקם בעיירה בית-דפוס, בבעלותו של נוצרי בשם יוהאן קריגר, בו נדפסו ספרים בעברית. באותה התקופה, על-רקע התפשטות החסידות במזרח אירופה, הפכה ונגרוב למרכז חסידי. אדמו"רים חשובים וידועים התיישבו בעיר, ביניהם תלמידיו של "החוזה מלובלין".
בשנת 1765 התגוררו בונגרוב רק כ-567 יהודים. בשנת 1898 כבר היה מספר היהודים בעיירה גבוה מ-5,000, והיהודים היוו יותר ממחצית התושבים.

תחילת המאה העשרים
מלחמת העולם הראשונה שינתה כליל את פניה של ונגרוב. באזור התנהלו קרבות קשים בין הצבא הגרמני לצבא הרוסי, ואלפי פליטים מלובלין ורדום מצאו מחסה בעיירה הקטנה. באוגוסט 1915, עם נסיגת הצבא הרוסי החיילים הקוזאקים ביצעו פוגרום בקהילת ונגרוב במהלכו נרצחו שני יהודים.
הצבא האוסטרי שכבש את מחוז לובלין אומנם הסב נזקים כלכליים קשים לאזור, אך הוא ביטל את ההגבלות שהטילו הרוסים על היהודים, ולראשונה הותר להם לקיים פעילות פוליטית מאורגנת. שתי התנועות הראשונות שפתחו סניפים בונגרוב היו "הבונד" הסוציאליסטית ו"פועלי ציון". הקהילה היהודית גם הקימה ספרייה ומועדון קהילתי בשם "בית העם".
מלחמת העולם הראשונה נגמרה, אבל שנתיים מאוחר יותר פרצה מלחמת פולין- ברית המועצות. בסיומה של המלחמה, השלטונות הפולניים אסרו כ-50 יהודים מונגרוב באשמת סיוע לצבא האדום. הם שוחררו בעקבות לחץ ציבורי על השלטונות בורשה. ההתנכלויות של השלטונות ליהודים במחוז לובלין בכלל, ובונגרוב בפרט, גרם ליהודים צעירים רבים מהעיירה להגר למערב אירופה, ארה"ב, ברית-המועצות וארץ ישראל.
בהמשך שנות העשרים התייצבה הכלכלה הפולנית, והיהודים בונגרוב שיקמו את העסקים שלהם, כמו גם את הפעילות הציבורית שהחלה בתום מלחמת העולם הראשונה, ונחלשה מעט בגלל המצב הכלכלי הקשה. בשנות העשרים נחלשה השפעתה של הרבנות האורתודוכסית בונגרוב, ואילו התנועות הציוניות החלו לצבור יותר ויותר כוח פוליטי.
עד לשנות העשרים, רוב החינוך היהודי נעשה בחדרים פרטיים של תלמוד תורה, שתוחזקו על-ידי כספים משותפים של הקהילה. ב-1921 נפתח בית-הספר "תרבות" בו למדו מאות בנים ובנות, ובו נערכו גם שיעורי עזר למבוגרים. בהמשך נפתח גם בית-ספר לבנות של רשת "בת יעקב". בנוסף על אלו, התנועות הציוניות ותנועת "הבונד" תפעלו בעיירה תנועות נוער יהודיות שפעלו בשעות אחר-הצהריים. כמו-כן הוקם מועדון ספורט יהודי בשם "גוויאזדה" (שמשמעותו "הכוכב").
שנות העשרים ותחילת שנות השלושים היו תקופה טובה ליהודי ונגרוב, אבל לקראת סוף ה30 המצב השתנה. האנטישמיות במחוז לובלין התחזקה, ובנוסף לכך המצב הכלכלי בפולין הורע, מה שגרם לעלייה כללית באבטלה, גם בקרב היהודים. בשנת 1937 החלה קבוצה אנטישמית באזור לובלין לקרוא לחרם כלכלי על היהודים, דבר שרק פגע עוד יותר במצבם הכלכלי של יהודי ונגרוב.

תקופת השואה
מלחמת העולם השנייה פרצה ב-1 בספטמבר, 1939. יומיים לאחר-מכן כבר הפציצו מטוסים גרמניים את ונגרוב, שבוע לאחר-מכן הצבא הגרמני כבש את העיר. יהודים רבים נמלטו לחלק הפולני שנכבש על-ידי ברית המועצות. ביום הכיפורים, שחל באותה השנה בסוף חודש ספטמבר, פרצו חיילים גרמנים לבית-הכנסת של ונגרוב ורצחו בדקירות סכין את הרב עקב מורגנשטרן, הרב האחרון של ונגרוב.
בסוף השנה מינו הגרמנים יודנראט שהורכב מ-12 חברים ובראשו מרדכי זימן. ליד היודנראט הוקמה גם משטרה יהודית. מבחינת הגרמנים, חברי היודנראט נשאו באחריות על שני תחומים עיקריים: סיפוק עובדי כפייה ואסיפת חפצי בעלי ערך לשלטונות הגרמניים. אך חברי היודנראט האמינו כי מטרתם, בראש ובראשונה, היא התגייסות לעזרתם של הנזקקים והפליטים בעיירה. ניסיונותיהם לסייע לעניים הרבים ולהמשיך לחנך את ילדי העיירה התבצעו גם על רקע ההכנות להעברת היהודים לגטו, העברה שהתבצעה לבסוף בדצמבר 1940 ללא כל מעשי התנגדות.
הגרמנים הכניסו לתוך גטו ונגרוב אלפי יהודים מערים ועיירות שונות. לבסוף, בשנת 1942, הם סגרו את הגטו, כאשר בתוך השטח הקטן מתגוררים יותר מ-18,000 בני-אדם. הצפיפות הייתה קשה, בכל דירה התגוררו מספר משפחות. אחרי שמאות גוועו ברעב ונהרגו כתוצאה ממחלות, ב-22 בספטמבר, 1942, התבצעה האקציה הראשונה מהגטו. כ-8,000 יהודים נשלחו בקרונות בקר למחנה ההשמדה טרבלינקה. לאחר האקציה הצטוו אנשי היודנראט והמשטרה היהודית לאסוף את כל הרכוש היהודי שנותר מאחור. הרכוש הגיע לידי הגרמנים, ומשכילו היהודים את מלאכתם, נרצחו ביריות רובה.
כ-300 יהודים לערך נשארו בונגרוב לאחר האקציה הראשונה, והם נרצחו או נשלחו לטרבלינקה באביב של 1943.
כך הגיע לסופה קהילת ונגרוב, שהתקיימה במשך מ-400 שנים.

פולנים תושבי ונגרוב שסייעו ליהודים
פלאגיה פוגלזאנג הצילה ילדה יהודייה. פיוטר גראווק הסתיר בגן ביתו שלושה יהודים. משפחת פיונטקובסקי הסתירה בביתה אדם יהודי בשם קליין. אדוארד גאלאש נתן מחסה לחברו מימי הילדות, יהודי בשם רייזמן שנמלט מטרבלינקה.

יהודים ילידי ונגרוב שהשתתפו בפעולות מחתרת נגד הגרמנים
יעקב ברגמן, חבר היודנראט בונגרוב, עזב לורשה כחודש לפני האקציה והשתתף במרד גטו ורשה. נער יהודי יליד ונגרוב, בשם ישראל רובז'ינסקי, שהיגר עם הוריו לבלגיה בשנות השלושים, השתתף בפעולות המחתרת הבלגית והוצא להורג על-ידי הגסטאפו ב-1943.