לושיץ

תאור
אוכלוסייה יהודית לפני השואה: 3,000 יהודים ב-1939.

ראשוני היהודים הגיעו ללושיץ בשנים 1648-49. הללו היו פליטים מעיירות יהודיות באוקראינה, שברחו מבתיהם. הם חששו מכנופיות הקוזאקים שרצחו מאות יהודים באוקראינה באותן השנים, והחלו להגר לכיוון המער. כמה מאות יהודים עצרו באמצע הדרך וקבעו את מושבם בלושיץ. השליטים בלושיץ רצו בנוכחותם של היהודים בכדי לעזור לשיקום הכלכלי של העיירה, שנהרסה במהלך מלחמת השוודים של אמצע המאה ה-17.

היהודים שהגיעו ללושיץ זכו לקבלת פנים לא אוהדת משכניהם הנוצרים, שחששו מתחרות מסחרית עם היהודים. הסוחרים היהודים שהגיעו מאוקראינה עברו בדרכם ללושיץ בעשרות כפרים ועיירות, למדו את הביקוש והצורך באותם מקומות, חזו במצב השוק והכלכלה לאורך דרכם, ובעקבות כל התובנות הללו, הצליחו באופן יחסי בעסקי המסחר שלהם, מה שעורר קינאה ועוינות בקרב רבים משכניהם. בסוף המאה ה-17 קיבלו יהודי לושיץ אישור לעסוק בייצור ומכירה של משקאות אלכוהוליים, ומצבם הכלכלי השתפר מאוד בעקבות זאת.

בשנת 1765 נערך לראשונה מפקד של היהודים בלושיץ, והתברר כי בעיר מתגוררים כ-450 יהודים. 60 שנים מאוחר יותר, במפקד שנערך בסוף שנות העשרים של המאה ה-19, נספרו בלושיץ 650 יהודים, שהיוו כ-40% מכלל התושבים. בסוף המאה ה-19 כבר היה בלושיץ בית-כנסת. הפעילות הפוליטית בקרב הקהילה היהודית הייתה רב-גונית. התנועה החזקה ביותר הייתה "אגודת ישראל", שזכתה להכי הרבה תמיכה בבחירות למועצת העיר ולוועד הקהילה. המתחרה העיקרית שלה הייתה תנועת "פועלי ציון".

מלחמת העולם הראשונה פגעה ברבים מהעסקים היהודיים בלושיץ, ורק בשנת 1922 הכלכלה בעיר החלה להשתקם. בשנות השלושים הוקם בנק יהודי בעיר, בתי חרושת חדשים בבעלות יהודים נפתחו והקהילה היהודית הקימה בתי-ספר נוספים, דתיים וחילוניים כאחד.

לקראת סוף שנות השלושים שוב הייתה הרעה במצבם הכלכלי של יהודי לושיץ. ארגונים אנטישמיים בעיר הובילו הסתה פוליטית נגד היהודים, וקריאה להחרים את המוצרים והחנויות של היהודים. האנטישמיות בעיר הגיעה גם לכדי מעשים של התנכלות פיסית כלפי יהודים. זו הייתה הקדמה למה שהיה צפוי ליהודי לושיץ החל מספטמבר 1939, כאשר הצבא הגרמני נכנס לעיר. לפלישה היבשתית קדמו הפצצות כבדות מן האוויר. הגרמנים שרפו את בית-הכנסת, התעללו ביהודי העיר ברחובות והלהיטו את האוכלוסייה הפולנית לקחת חלק באלימות נגד היהודים.

הגרמנים הקימו בלושיץ שני גטאות, "גטו קטן" עם כמה מאות תושבים, ו"גטו גדול" שאליו הוזרמו גם אלפי פליטים מכפרים ועיירות ממערב ללושיץ. שבועות ספורים לפני חיסולו של הגטו הגדול, חיו בו בדוחק, עוני וצפיפות יותר מ-6,000 בני-אדם.

ב-22 באוגוסט, 1942, כל אותם אלפים נדחפו בכוחניות ואיומים אל תוך קרונות הבקר, שהובילו אותם לתאי הגזים של טרבלינקה. ושם, בתאי הגז והמשרפות, הגיעה לקיצה היסטוריה בת 300 השנים של קהילת יהודי העיירה לושיץ.