לידא

תאור
אוכלוסייה יהודית לפני השואה: קרוב ל-8,000 יהודים ב-1941

בית-הכנסת של קהילת לידא נבנה בשנת 1579, ובעת הזאת מוזכרת לראשונה קיומה של קהילה יהודית בעיירה. הקהילה זכתה להכרה רשמית בשנת 1623 והייתה כפופה מבחינה דתית לקהילה היהודית בגרודנה. חלק מגדולי הרבנים של מזרח אירופה במהלך המאות ה-17 וה-18 צמחו בלידא, כולל הרב משה יצחק, אחד מהמנהיגים הדתיים החשובים ביותר של תנועת המוסר היהודית.
בסוף המאה ה-19 הוקמה בלידא ישיבה בראשותו של הרב ישראל ריינס, מנהיג הציונות הדתית בפולין. ישיבת לידא נודעה בתור אחת מהישיבות הגדולות והמוצלחות ביותר בפולין, ושילבה בין לימודי הדת המסורתיים לבין הערכים הציוניים בהם האמין הרב ריינס.
בלידא גם נערך כנס היסוד של תנועת "המזרחי", התנועה הציונית-דתית שפעלה בפולין עד לימי מלחמת העולם השנייה. בלידא פעלו גם תנועות ציוניות אחרות, אך תנועת "המזרחי" הייתה החזקה ביותר. יהודי לידא תרמו בשנת 1885 כספים רבים שסייעו להקמתה של המושבה הארץ-ישראלית מזכרת בתיה.
מעמדם הכלכלי של יהודי לידא השתפר מאוד בסוף המאה ה-19 בעקבות הקמתם של קווי רכבת חדשים מוארשה למזרח פולין, שעברו דרך לידא. היהודים, שרבים מהם עבדו כסוחרים ורבים עוד יותר עסקו בייצור סחורות, הרוויחו מאוד מהתגברותה של תנועות הרכבות באזור.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, יהודי לידא סבלו ממצוקה כלכלית קשה, אך לצידה הם נהנו מפריחה בתחומי התרבות והחינוך. הוקמו בעיירה מספר בתי-ספר יהודיים, מועדון תרבות יהודי, ספרייה וכדומה. התנועות הציוניות הגבירו את פעילותן בעיירה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
לידא נכבשה על-ידי הצבא האדום עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. רוב הקהילה היהודית ראתה בחיוב את הכיבוש הרוסי, אך היו מעטים שהתריעו מפירוקה של הקהילה. הסובייטים אסרו את קיומה של פעילות פוליטית ותרבותית, פירקו את רוב הארגונים והמסגרות היהודיות בעיר, ואסרו חלק מראשי האינטליגנציה היהודים והנוצרים בעיירה.
כאשר הגרמנים פלשו ללידא ביוני של 1941, כבר לא הייתה קיימת בעיר שום מסגרת או תנועה פוליטית שהייתה מסוגלת לארגן התנגדות משמעותית לצבא הגרמני. כמעט כל היהודים בעיירה גורשו למחנות עבודה או נרצחו במחנות ההשמדה. קבוצה של כמה עשרות צעירים סוציאליסטים מלידא הצליחה בשנת 1942 לפלס את דרכה אל היערות הסמוכים ולהצטרף לפרטיזנים.
כיום לא מתגוררים יהודים בלידא.