מיקום בארץ:תל אביב- קרית שאול
אתר:בית הקברות בנחלת יצחק
מיקום הקהילה:ביילורוסיה
סוג:אנדרטה
תאור
אוכלוסיה יהודית לפני השואה: קרוב ל-2,000 איש
ראשית תולדות הקהילה
בעיירה הפולנית מיר, שכיום היא חלק מביילורוסיה, התגוררו ערב מלחמת העולם השנייה קרוב ל-2,000 יהודים. נכון להיום, לא מתגורר בה אפילו לא יהודי אחד. "ישיבת מיר" הממוקמת בירושלים, שנוסדה על-ידי ניצולי הקהילה, היא נכון להיום הישיבה הגדולה ביותר בישראל מבחינה מספרית, והשנייה בגודלה בעולם כולו.
ראשוני היהודים התיישבו במיר בתחילת המאה ה-17. מעט מאוד ידוע לנו על קורותיהם עד למאה ה-19, מלבד העובדה כי בשנת 1685 ראשי העיירה קיבלו הוראה מפורשת להעניק שוויון זכויות במסחר ודיור ליהודים ולא להתערב בענייניהם הפנימיים.
בשנת 1806 כבר התגוררו במיר יותר מ-800 יהודים. במהלך המאה ה-19 בנו יהודי מיר בית-כנסת חדש ונפתחו בפניהם תחומי עיסוק חדשים, בעיקר עבודה במפעלים ותעשייה. מיר סבלה מעוני כבד במהלך המאה ה-19, מה שגרם בסוף המאה להגירה גדולה מחוץ לעיירה. יהודים ונוצרים רבים עזבו את מיר, אך הקהילה היהודית כבר הייתה כל-כך גדולה באותה העת, שהיהודים היוו יותר ממחצית מהתושבים במיר.
בתחילת המאה העשרים התארגנו במיר תנועות פוליטיות שונות. כמו-כן נפתחו בעיירה ארבעה בתי-ספר יהודיים (אחד ביידיש, שניים בעברית ובית-ספר לבנות של אגודת ישראל), ספרייה יהודית ומועדון תרבות יהודי.
מלחמת העולם השנייה
בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שחילק את השליטה בפולין בין גרמניה לברה"מ, פלש הצבא האדום למיר בספטמבר של 1939. המצב הכלכלי במיר היה בכי רע באותה התקופה, והפלישה הרוסית רק גרמה להרעה נוספת במצב. רוב העסקים היהודיים בעיר נסגרו. תלמידי הישיבה של מיר עזבו את העיירה בשנת 1940 והיגרו לעיר קובנה שבליטא.
הגרמנים כבשו את מיר ב-22 ביוני, 1941. עד למאי 1942 נרצחו כל יהודי מיר, בשלושה גלים של הוצאות להורג. כ-200 צעירים יהודים ממיר הצליחו לברוח ליערות הסמוכים ולהצטרף לפרטיזנים הסוציאליסטים הפולנים. אלה מהם שלא נתפסו על-ידי הגרמנים, המשיכו לקחת חלק במחתרות עד לימיה האחרונים של המלחמה.
סיפור ההצלה של ישיבת מיר
בשנת 1940 החליטו ראשי ישיבת מיר להעביר אותה לעיר קובנה שבפולין, מכיוון שחששו כי תחת הכיבוש הסובייטי ייאסר עליהם לקיים את הפעילות הדתית. כאשר הגרמנים כבשו את קובנה, הבינו תלמידי הישיבה שעזבו את מיר, כי גורלם אינו שונה מגורלו של מי שנשאר בעיירה.
למרבה מזלם, בעיר קובנה פעל דיפלומט יפאני בשם סוגיהרה, אדם אמיץ ומוסרי ממעלה ראשונה, שבשנים 1940 ו-1941 הציל יהודים רבים ממוות. סוגיהרה הנפיק ליהודים בקובנה אשרות מעבר והבריח אותם לעיר שנגחאי (שהייתה נתונה תחת כיבוש יפאני). למרות שכל הדיפלומטים הזרים מכל העולם עזבו את קובנה, סוגיהרה היה האחרון שנשאר בעיר והמשיך לסייע ליהודים להינצל ממוות.
בין השאר, הנפיק סוגיהרה אשרות מעבר לעשרות מתלמידי ישיבת מיר, והבריח אותם לשנגחאי. כך ניצלו תלמידי הישיבה ממוות בטוח. לאחר המלחמה, זכה סוגיהרה למעמד של חסיד אומות העולם.