מלאבה

תאור
אוכלוסייה יהודית לפני השואה: 5,000 יהודים ב-1941

מלאבה הוקמה בשנת 1492, ובמאה ה-16 כבר הייתה לעיר של ממש. בסוף המאה ה-16 כבר התגוררו בעיירה כמה עשרות יהודים. הקהילה היהודית במלאבה הייתה קטנה מאוד עד לתחילת המאה ה-19, רק אז חלה התפתחות של ממש במעמדה של העיירה, ובסוף אותה המאה כבר התגוררו במקום יותר מ-4,500 יהודים. באותה התקופה גם החלה בקרב הקהילה היהודית בעיר פעילות חינוכית, פוליטית ותרבותית. יהודים רבים בעיירה הזדהו עם תנועת "הבונד" הסוציאליסטית, ואחד מהמנהיגים הגדולים ביותר של התנועה, ויקטור אלתר, היה יליד מלאבה.
בתחילת המאה העשרים, עד למלחמת העולם הראשונה, התחוללה במלאבה התפתחות כלכלית מואצת שליהודים היה בה חלק נכבד. המלחמה גרמה לנזק כלכלי כבד, אך בסופה הצליחו היהודים להשתקם, ובעיקר המשיכו בפיתוח חיי התרבות והחינוך בקהילה. נפתחו מספר בתי-ספר יהודיים, הוקמה אגודת ספורט יהודית, חוג דרמה יהודי וכדומה. ילדים יהודים רבים – בעיקר בנות, למדו בבית-הספר הציבורי של העיירה לצידם של תלמידים נוצרים.
מלאבה נכבשה על-ידי הצבא הגרמני ב-3 בספטמבר 1939. עם כניסתם של הגרמנים לעיירה רוכזו כל היהודים בכיכר העיר. המפקד הגרמני רצה לגרש אותם לשטחי ברית המועצות, אך לבסוף חזר בו מהרעיון. מדי יום יצאו מאות יהודים לעבודות כפייה שונות בפקודת הגרמנים. במהלך החודשים הבאים זרמו למלאבה אלפי פליטים יהודים מעיירות שונות באזור. בשנת 1942 התגוררו בתוך הגטו הדחוס והצפוף של מלאבה כ-7,000 בני-אדם. כולם נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ עד סוף שנת 1943.
בין ילידי מלאבה היה גם בצלאל מורודוביץ, שהצליח לברוח מאושוויץ ב-1944 והעביר לקציני בעלות הברית ולעיתונות המערבית דו"ח מפורט על הזוועות שהתרחשו במחנה.