מיקום בארץ:תל אביב- נחלת יצחק
מיקום הקהילה:גאליציה המזרחית, פולין
סוג:אנדרטה
תאור
אוכלוסייה יהודית לפני השואה: כ-15,000 יהודים
עד לתחילת המאה ה-18 הייתה הקהילה היהודית של קולומיאה קהילה דתית, קטנה וענייה. השינוי המשמעותי בחייהם של יהודי המקום הגיע עם סיפוחה של העיירה לאוסטריה בשנת 1772. הקשר עם אוסטריה הועיל ליהודי המקום הן מבחינה כלכלית, בגלל אפשרויות הסחר החדשות שנפתחו בפניהם, והן מבחינה חברתית-תרבותית, בעקבות החשיפה לתרבות ההשכלה האוסטרית-גרמנית. בתקופת השלטון האוסטרי נקבעה קהילת קולומיאה כקהילת מחוז.
החל מאמצע המאה ה-19 החלו לפעול בעיר שלושה זרמים שייצגו את השפעה ההשכלה והחילוניות על הקהילה: היהדות הרפורמית הגרמנית; הציונות, והסוציאליזם הכלל-פולני שהציעה תנועת "הבונד". הזרמים החרדיים בקולומיאה התנגדו מאוד להשפעת ההשכלה על הקהילה וניהלו מאבק חריף בכדי למנוע את החינוך החילוני בעיירה.
בסוף המאה ה-19 נבחרו מספר יהודים חילונים מקולומיאה לכהן בפרלמנט הפולני. בשנות השמונים אירע אחד מהאירועים שסימנו את הקרע הגדול בקהילה בין החילונים לחרדים. במחוז קולומיאה פעל פוליטיקאי יהודי, נשוי לנוצרייה, שהיה מבין המשכילים הרפורמים והחזיק בעמדות סוציאליסטיות. החרדים בקולומיאה, שהתנגדו מאוד לאותו פוליטיקאי, יצרו ברית פוליטית עם הארגונים האנטישמיים, והביאו לבחירתם של שני נציגים: נציג אנטישמי פולני ונציג יהודי חרדי, שנבחרו לפרלמנט במקום אותו יהודי ליברל. הנציג היהודי החרדי שימש למעשה כקול נוסף למפלגות הימין האנטישמיות. התרגיל הפוליטי הזה גרם להעמקת הסכסוך בין החילונים והחרדים בעיר.
בעקבות מלחמת העולם הראשונה נפגעה מאוד הכלכלה בקולומיאה, וגם היהודים הושפעו מהתהליך. רבים מהם איבדו את מקורות פרנסתם ומקומות העבודה שלהם. עם זאת, לצד המשבר הכלכלי, חוותה הקהילה היהודית פריחה תרבותית וחברתית שהתבטאה בייסודם של בתי-ספר יהודיים, פתיחת סניפים של תנועות נוער יהודיות ופעילות של חוגי דרמה, ספריות ומועדוני ספורט יהודיים. כמו-כן, עיתונים וכתבי-עת יהודיים היו נפוצים מאוד בקהילה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכבשה קולומיאה ע"י ברית-המועצות. במהלך שנתיים שלטו הסובייטים בעיר, ופוררו לחלוטין את הקהילה היהודית. כל תנועות הנוער, המוסדות התרבותיים והארגונים הפוליטיים הוצאו אל מחוץ לחוק, או שפשוט הפסיקו לתפקד מכורח הנסיבות הכלכליות והחברתיות החדשות.
הגרמנים כבשו את קולומיאה בסוף יולי, 1941. בתום מלחמת העולם השנייה, כאשר העיירה נכבשה בשנית על-ידי הצבא האדום, יצאו מן המחבואים כמה עשרות יהודים. כל השאר, כ-15,000 יהודים, נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ, נהרגו בגטו העירוני או שנרצחו במחנות עבודת כפייה.