טרנוב

תאור
אוכלוסייה יהודית לפני השואה: כ-25,000 יהודים ב-1939.

ראשית תולדות הקהילה
טרנוב הפכה לעיירה באופן רשמי בשנת 1330, ונבנתה מסביב לטירה של משפחת אצולה פולנית בשם טרנובסקי. העיירה נשארה בידיים פרטיות של עשירים שונים עד לשנת 1787, השנה בה זכתה לזכויות עירוניות מלאות והפכה לעיר לכל דבר.
כבר במאה ה-15 החלו יהודים להתיישב בטרנוב, והאזכור הראשון לקיומה של קהילה יהודית במקום נכתב בשנת 1443, בהקשר של סוחרים יהודיים שהתגוררו בעיירה. טרנוב יושבת על צומת מרכזי בדרך לרוסיה הלבנה או להונגריה, ולכן לא פלא שיהודים רבים בחרו להתיישב בעיירה, משיקולים של פרנסה.
במהלך המאה ה-19 התחזק מעמדם של היהודים בעיירה, ובסוף המאה הם כבר היוו כמחצית מכלל תושבי העיר.
בתחילת דרכה של הקהילה, היא הייתה מסופחת מבחינה דתית וכלכלית לקהילה הדתית החזקה של העיר קראקוב. בעל העיירה בתחילת המאה ה-16, קונסטנטין אוטרוגסקי, העניק ליהודים שוויון זכויות בתחום המסחר והדיור, כנראה משום שהאמין כי היהודים יסייעו לפתח את המסחר והכלכלה בעיירה. הזכויות הללו אושררו מחדש במהלך המאות ה-17 וה-18.
בתחילת המאה ה-17 ניתן ליהודי טרנוב אישור להפיק ולמכור משקאות אלכוהוליים, מה שחיזק את מעמדם הכלכלי ופתח בפניהם אפשרויות חדשות לרווחה ושגשוג כלכלי. יהודים רבים החלו לעסוק בתחום ועד לסוף המאה ה-19 הוא היווה מקור פרנסה מרכזי בשביל הקהילה.
קהילת טרנוב גדלה והתפתחה במהירות, הן מבחינה דמוגראפית והן מבחינה דתית-חברתית. עד למחצית הראשונה של המאה ה-17 כבר הקימה הקהילה בית-כנסת ובית-עלמין יהודי. בית-הכנסת הראשון שנבנה כמעט ונהרס במהלך מלחמות השוודים בשנים 1656-7, אך הוא שוקם עד לסוף המאה. העיר כולה ספגה נזקים כבדים כתוצאה מהמלחמה, ונדרשו לה שנים רבות בכדי להשתקם.
בשנת 1787 חולקה פולין בין האימפריות האירופאיות השונות. טרנוב עברה לשיטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, מה שסייע מאוד ליהודים בעיירה, שעסקו במסחר על הציר לכיוון הונגריה. עד לאמצע המאה ה-19 כבר נסללו מסילות ברזל שחיברו את העיירה עם קראקוב, לבוב וערים מרכזיות אחרות.

מהמאה ה-19 ועד למלחמת העולם השנייה
החל מאמצע המאה ה-19 ועד לשנות השלושים של המאה ה-20, טרנוב התפתחה מאוד, והיהודים בעיירה חוו שיפור הן במעמדם הכלכלי והן בתחום החברתי. עד לאותה תקופה הייתה קהילת טרנוב קהילה דתית אורתודוכסית, ואילו בסוף המאה ה-19 התחזקה מאוד תנועת ההשכלה היהודית בקרב הקהילה.
שתי קבוצות אידיאולוגיות פעלו בקרב הצעירים היהודים בטרנוב: התנועות הציוניות, בעיקר "הפועל המזרחי" הציונית-דתית; ותנועת "הבונד" הסוציאליסטית. החינוך היהודי בעיירה התקדם מאוד, גם במסגרת בתי-ספר יהודיים וגם במסגרת תנועות הנוער היהודיות.
ב-1910 נפתחה בטרנוב תחנת כוח להפקת חשמל, ובהמשך גם מפעלים גדולים לייצור הלבשה, כימיקלים ומכונות כבדות.
בשנת 1830 היו היהודים כ-30% מכלל התושבים בטרנוב. בשנת 1930, כבר עמד האחוז היחסי שלהם באוכלוסייה על כ-50%. ארגוני ימין אנטישמיים החלו לפעול בטרנוב, וליבו בקרב האוכלוסייה הנוצרית את החשש מ"השתלטות יהודית" על העיירה. הם הפיצו עלילות דם על היהודים והאשימו אותם בנטיות קומוניסטיות וריגול לטובת ברית המועצות. האנטישמיות הזאת היוותה הקדמה למה שהתחיל בספטמבר, 1939, עם כניסתם של הגרמנים לפולין.

מלחמת העולם השנייה והשואה
הגרמנים כבשו את טרנוב בשבוע הראשון של המלחמה ועם כניסתם לעיירה התחילו ההתעללויות הפומביות ביהודים, בעיקר יהודים דתיים, לתפוס תאוצה. יהודים רבים הוכרחו לנטוש את בתיהם בכדי "לארח" בהם חיילים גרמניים. אלפי יהודים הפכו לפליטים חסרי דיור, והמצב רק החמיר כאשר הגרמנים החלו להזרים אל טרנוב פליטים מעיירות וכפרים אחרים באזור.
עד למרץ 1941 כבר היו בטרנוב יותר מ-50,000 יהודים. בשלב הזה החליטו הגרמנים לסגור את הגטו היהודי בעיירה, שהיה צפוף עד אימה. חדר אחד המשותף למספר משפחות שונות לא היה מחזה נדיר.
החיילים הגרמנים, בשיתוף פעולה עם המשטרה הפולנית, החלו לגרש את יהודי טרנוב למחנה ההשמדה בלזץ'. בהמשך גורשו מטרנוב כל התושבים, למעט קבוצה של כמה מאות גברים שנשארו בגטו כעובדי כפייה עד לחורף 1944, אז הוצאו להורג על-ידי הגרמנים והפולנים.