זכאות יוצאי לוב שנפטרו

פסק דין חדש בזכאותם יורשים של יוצאי לוב
ב-2.8.2012 ניתן פסק דין חדש בבית המשפט המחוזי בתל אביב שעסק בזכאותם יורשים של יוצאי לוב אשר נפטרו לאחר שהגישו תביעה לקצבה ממשרד האוצר ונדחו (רע"א 7767-08-11 משרד האוצר נ' זנזורי ואח'). בית המשפט ציין בפתח פסק דינו כי "מדובר בהחלטה עקרונית שיש לה השלכות רוחב על תיקים רבים, העוסקת בשאלה של זכאות העזבון\היורשים של המנוחים יהודי לוב ומעמדם לקבלת תגמולים "בנעלי" המנוחים שהיו זכאים להם, אם זכאים, על פי החוק." בית המשפט סקר בפסק דינו, בין היתר, את ההלכות בתחום שקבעו כי המדובר בזכות סוציאלית אישית של הניצולים, את סעיף 6א לחוק נכי רדיפות הנאצים הקובע כי על התובע להיות בחיים והן את סעיף 23 לאותו החוק הקובע כי הזכות לתגמולים אינה עוברת בירושה.

אולם בית המשפט ציין גם כי "יחד עם זאת, מדובר לטעמי בזכות אישית מיוחדת וייחודית של ניצולי שואה, שעניינם לא דומה בעוצמתו לשום עניין אחר, שלטעמי, עקב כך במקרים מסויימים ומצומצמים יש להעניקה לעזבון\יורשים כפי שיפורש בהמשך. יש להבהיר כי המדובר אך ורק בקבלת היורשים את הזכויות שהיו מגיעות למנוח בחייו (מעבר לזכויות שאירים הקבועות בחוק) ולא מעבר לכך" בית המשפט קבע כי הקריטריונים למודל זה יהיו כדלקמן: "ניצול שנפטר לפני 1/4/10, לפני שניתנה הלכת טייר, מועד תחולת ההחלטה המינהלית, לא יהיה זכאי לתגמול שכן במועד פטירתו טרם שונתה ההלכה ואם היה מגיש ערר היה ערר נדחה ולכן גם עזבונו לא יהיה זכאי לתגמול. לעומת זאת, ניצול שנפטר אחרי 1/4/10 לאחר הלכת טייר, מועד תחולת ההחלטה המנהלית, היה זכאי להגיש ערר בהתאם להנחיות שניתנו כאמור בפסיקת הועדה לגבי יהודי לוב בעניין ברנס וחגג, ולכן אם הגיש ערר שטרם נדון יוכלו העזבון\יורשיו לבוא בנעליו של הניצול שנפטר (ולכך מסכימה בהגינות הרשות).

לגבי ניצול שנפטר לאחר 1/4/10 שלא הספיק להגיש ערר במועדים הקבועים בדין או שטען (או שיורשיו טוענים) שלא קיבל את ההחלטה על דחיית הערר בדואר רשום (במקרה של ניצול שנפטר לאחר 1/4/10); מבלי להכריע בכך, שכן בנקודה זו לא דורשת הכרעה בענייננו, אני נוטה לדעה כי גם במקרה זה יוכלו העיזבון\יורשיו להגיש את הערר במקום הניצול שנפטר….יחד עם זאת, במקרה כזה יילקחו בחשבון טענות הרשות לגבי שיקולי השיהוי ו\או תום הלב והתנהגות הצדדים, כולל לגבי מידת הידיעה על ההחלטה לדחיית הערר, וניתן יהיה לצמצם את המועד לתחילת הזכויות ואף לשללן, כאשר בעניין זה יש מקום לטעמי גם להרהורים נוספים על הנפסק בעבר והשלכותיו גם לגבי הניצולים עצמם, כפי שיפורט בהמשך."

בפרק מיוחד ושמו "הרהורים בערעור" (סעיף 14 לפסק דין) בית המשפט סקר את המגמה שמתרחשת כיום בבית המשפט, בעיקר בשנה האחרונה, של קיצור תקופת הזכאות לתשלום רטרואקטיבי גם לניצולים שהם עדיין בחיים ולמרות שהוכיחו כי לא הגישו ערר כיוון שלא קיבלו את ההחלטה בדואר רשום, וזאת משיקולים שונים כגון שיהוי,ותום לב הנקבעים לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בית המשפט הוסיף כי "איננו קובעים מסמרות בעניין זה במסגרת תיק זה העוסק בשאלת העזבון, אך מן הראוי שהרהורים אלו יובאו לידיעת העוסקים בדבר באופן ששכרם לא ייצא בהפסדם, ובמיוחד באופן שלא ייפגע בניצולים." כמו כן קבע בית המשפט באותו פסק הדין כי "בנוסף, בכל מקרה, כמובן, אם מדובר בתביעה או בערר תלויים ועומדים במועד הפטירה, שהוגשו ע"י הניצול בחייו, גם אם נפטר לפני 1/4/10 יש לדון בתביעה\בערר זה הגם שההליכים יימשכו ע"י העזבון\היורשים." 
לצפייה בפסק הדין לחץ כאן.

אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות לפסקי הדין האלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.