הודעה מאת בנו:
הנה תקציר מהדברים שנשא אבי באושוויץ ביום השואה הבינלאומי בינואר האחרון, בפני נשיא פולין וראשי מדינות מהעולם.
..."בגיל 11 איבדתי את אבי ואת אמי. .... כילד נשלחתי לגיטו לודז'. וכל שנות ילדותי הפכתי:
לניצול גטו זדונסקה וולה,
ניצול גטו לודג',
ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו,
ניצול של צעדת המוות למאוטהאוזן,
ניצול מחנה מאוטהאוזן,
ניצול של צעדת המוות לגונזקירכן
ניצול מחנה גונזקירכן.
מן התופת הנאצית הזאת ניצלתי. עמדתי בסיום המלחמה והבחירה בידי לחדול או לחיות, בחרתי בחיים...בחרתי לעלות בשנת 1945 לארץ ישראל, כשחבורת נערים ניצולים מהווה את המשפחה החדשה שלי ולתקוע יתדות באדמה חדשה, להתערות בחברה אחרת אותה לא הכרתי.
זכיתי לשרת כנוטר במשטרת הישובים העבריים. נלחמתי במלחמות ישראל והשתתפתי בהקמת המדינה. את מיטב שנותיי השקעתי בתעשייה הצבאית בישראל.
בחרתי גם באהבה. כמה סמלי הוא שמה של הנערה שעמדה לצידי בחופתי: חיה, שמשמעותה חיים. לימים החלפתי את שמי לאשר אוד - אוד מוצל מאש...
...אני עומד כאן באושוויץ-בירקנאו, 72 שנה אחרי שעמדתי כאן לראשונה כאשר הגעתי כילד בודד בטרנספורט מגיטו לודז'....
אני עומד כאן כנציגם של שרידי השואה שזכו ללחום, לבנות ולהקים מדינה יהודית עצמאית שקמה על הריסות יהדות אירופה.
אני עומד כאן ולנגד עיני עולים כ-ו-ל-ם: אלה שבאו בטרנספורט לפני, איתי ואחרי ולא שבו.
אני עומד כאן וזוכר את היום הראשון שבו דרכתי במקום הארור והמקולל עלי אדמות.
אני עומד כאן 72 שנה אחרי וליבי מלא - לא רק עצב וכאב על אלה שאינם עמנו, אלא גאווה על עצם המעמד והעובדה שאני, ורבים מן הניצולים יכולנו, שרדנו והקמנו דור אחרי דור.
זה הניצחון הפרטי שלי, זה הניצחון הכולל שלנו ניצולי השואה.
זה גם הניצחון של עם ישראל.
מסע החופה לא הסתיים, עוד דרכנו קדימה. החודש התקיים טקס ברית המילה של ניננו הראשון, דור רביעי במשפחתנו המתחדשת....
עם ישראל חי!!!!