האם מנשבות רוחות רעות בפולין?

מאי 2016, מתוך חוברת מזכר 48.
טרם חלפו חמישה חודשים מאז שבפולין נרשם מהפך שלטוני עם ניצחונה של מפלגת "חוק וצדק" (PiS) מהימין השמרני, וכבר אנו עדים למספר יוזמות שגורמות לנו, היהודים, אי נחת
מאת: לילי הבר

טרם חלפו חמישה חודשים מאז שבפולין נרשם מהפך שלטוני עם ניצחונה של מפלגת "חוק וצדק" (PiS) מהימין השמרני, וכבר אנו עדים למספר יוזמות שגורמות לנו, היהודים, אי נחת

לילי הבר

לאחרונה פנה נשיא פולין, אנדז'י דודה, לשר המשפטים ולשר החוץ בבקשה לבדוק האם וכיצד ניתן לשלול מהפרופ' יאן תומס גרוס את אות "מסדר ההצטיינות" שקיבל האחרון עוד ב-1996, על פעילותו נגד השלטון הקומוניסטי ועבודותיו המדעיות. פרופ' גרוס, בן לאב יהודי, נאלץ לעזוב את פולין בעקבות המסע האנטי יהודי. כאשר בשנת 1969 נשללה ממנו האזרחות הפולנית, היגר לארה"ב שם הוא משמש כפרופסור להיסטוריה וסוציולוגיה באוניברסיטת פרינסטון. במהלך השנים האחרונות פרסם שורה של ספרים ומאמרים על מעורבותם של הפולנים ברצח יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה, וספרו הידוע ביותר "שכנים" מתעד את הרצח שביצעו הפולנים בשכניהם היהודים בכפר ידוובנה שבצפון מזרח פולין.

חשף את מעורבות הפולנים ברצח יהודים. יאן תומס גרוס

בעקבות דבריו של פרופ' גרוס, במהלך ראיון שהעניק בספטמבר האחרון למגזין הגרמני "די וולט", ובו האשים פולנים רבים בהסגרת שכניהם לגרמנים, עלתה הדרישה לשלול מגרוס את האות בטענה כי הוא משחיר את פניה של פולין, גורם נזק לשמה הטוב ו-"בוגד בפולין". ההיסטוריה הרי נכתבת על ידי אנשים, ובדרך כלל על סמך מידע שהם אוספים בעמל רב. ומה לעשות, לפעמים האמת אינה מתאימה למה שהיה רוצה השלטון שנדע ונזכור. ככל הנראה, זהו המצב במקרה של פרופ' יאן טומס גרוס והשלטונות העכשוויים בפולין.

בשנת 2000 פרסם פרופ' גרוס את ספרו "שכנים: חורבנה של העיירה היהודית", אשר חשף כי הטבח ביולי 1941 בוצע על ידי התושבים הפולניים של העיירה בשכניהם היהודים, מעשה שיוחס במשך שנים רבות לגרמנים. ספר זה תרם במידה רבה לעניין מוגבר בטבח זה וספריו האחרים של גרוס: "פחד" ו"אחרי קציר" הוסיפו וחשפו פרקים אפלים בהיסטוריה של פולנים-יהודים.

מאמרים רבים נכתבו נגד הספר ונגד הסופר, בטענה כי הדברים אינם משקפים את האמת. וכך, המכון לזיכרון לאומי בפולין ((IPN טען כי בדיקות שערך מעלות כי מספר הקורבנות קטן משמעותית מהמספר שבו נוקב גרוס. (גרוס טוען כי 1,600 יהודים נרצחו ונשרפו ואילו IPN טוען שמדובר "רק" ב-380 יהודים);  עוד טוען המכון וכי הגרמנים הם שביצוע או השתתפו בפשע זה, בעוד שגרוס טוען כי הגרמנים לא נכחו כלל במקום.

בעקבות הספר החל פולמוס בין היסטוריונים על חלקם של הפולנים ברצח היהודים, והגדיל לעשות אחד מהם, ההיסטוריון  הפולני פרופ' טומש סטשֶמבּוֹש, אשר האשים את היהודים בשיתוף פעולה עם הסובייטים וכך בעצם הצהירו על עצמם כאויבי פולין.    

ב-2001 השתתף נשיא פולין דאז, אלכסנדר קבשנייבסקי, בטקס לציון 60 שנה לטבח, והכיר באחריות הפולנים לטבח, באמרו: "אנו יודעים בוודאות כי בין הרודפים והרוצחים היו אף פולנים. כאן בידוובנה, אזרחים של הרפובליקה הפולנית מתו בידי אזרחים אחרים (...) בשל פשע זה אנו מבקשים את סליחת  הקורבנות ובני משפחותיהם. אני מתנצל כאן כיום, כאזרח וכנשיא של הרפובליקה הפולנית. אני מתנצל בשמי ובשם כל הפולנים שמצפונם נחרד בשל הפשע, המאמינים כי לא ניתן להיות גאה בגדולת ההיסטוריה הפולנית, מבלי להרגיש, בה בעת, בכאב ובבושה על מעשי הרשע אותם ביצעו פולנים כנגד אחרים." רבים מתחו ביקורת על קבשנייבסקי על נאום זה, שכן לטענתם עדיין לא ניתן לדעת מהו בדיוק שאירע בידוובנה, וראש עירית ידוובנה שנכח בטקס, נאלץ להתפטר מתפקידו.

לפני כששה חודשים ראה אור ספר נוסף בנושא. מירסלב טריצ'יק פרסם את ספרו "עיר המוות. פוגרומים של שכנים נגד יהודים", ובו פרוט של 128 פוגרומים שבוצעו על ידי אזרחים פולנים נגד שכניהם היהודים, בשנים 1942-1941. ספרו מתבסס על ספרי זיכרונות של ניצולי שואה, ראיונות ומסמכים. ואם קודם אפשר היה להיאחז בטענה שפוגרום ידוובנה הוא מקרה חד-פעמי בהיסטוריה, התפרצות ספונטנית של המון מוסת, הרי שספרו של טריצ'יק שומט את הבסיס תחת טענה שכזאת ומרחיב ומוסיף עדויות לביזה של רכוש יהודי, אונס נשים ושיתוף פעולה של הפולנים עם הגרמנים.

ואם לא די בכך, לאחרונה התפרסם בעיתון הפולני "גזטה ויבורצה" מאמר היוצא נגד ספר לימוד היסטוריה בנושא השואה, שראה אור לאחרונה בפולין. בספר נטען שבתקופת מלחמת העולם השנייה התנהגו רוב היהודים בפסיביות ולא ניסו להתגונן, שכן הניחו שבגלל עבודתם לא יושמדו; בנוסף היו גם יהודים שהתייחסו להשמדה כעונש מצד אלוהים על רציחתו של ישו. הספר יצא מטעם המרכז לפיתוח חינוכי, גוף הפועל בפולין מטעם משרד החינוך, והאחראי על הפצת ספרי לימוד.

את המורכבות של יחסי היהודים והפולנים בזמן השואה, ואת מורכבות הניסיונות לתאר את היחסים בצבעי "שחור-לבן" מסמל, לאחרונה, הוויכוח שהתעורר בפולין בעקבות הפתיחה הממלכתית, בהשתתפות נשיא פולין, של המוזיאון לחסידי אומות העולם על שם משפחת אולמה. משפחת אולמה, ההורים וששת ילדיהם נרצחו על ידי הגרמנים כעונש על כך שהסתירו בביתם שמונה יהודים (ככל הידוע, היו אלה שכנים פולנים שהובילו את הגרמנים אל "מסתירי היהודים").

חסידי אומות העולם, משפחת אולמה. המוזיאון שנפתח לזכרם הפך לכלי לשכתוב ההיסטוריה


עד כאן נראה הדבר כסיפור פשוט על פתיחת מוזיאון לזכר נרצחים – הפולנים והיהודים. אך למי שעוקב אחרי מהלכי הממשלה הרי זה עוד נסיון, ואולי אפילו מוצלח מאד, לעצב מחדש את תרבות הזיכרון בפולין. פתיחת המוזיאון על שם משפחת אולמה אשר מוקדש לחסידי אומות העולם, הוא נסיון להלל את כל מי שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים, ובעיקר אותם פולנים שנרצחו על כך. הפרלמנט הפולני פרסם הודעה ובה נכתב כי "העולם לא מכיר את המציאות בפולין בתקופת הכיבוש, והבורות הזו גורמת לפגיעה בשמה הטוב של פולין."

בחודשים האחרונים פועל המכון לזיכרון לאומי (IPN), יחד עם משרד החוץ הפולני, להפיץ ברחבי העולם מידע, מבוסס או מבוסס פחות, כאילו התנהגותם של חסידי אומות העולם בפולין היא המייצגת את יחסם של הפולנים כלפי היהודים בתקופת השואה. אין לנו כל ספק שהיו הרבה פולנים גיבורים, אולי יותר מ-6,620 שזכו להכרה כחסידי אומות העולם. אך הם עדיין מיעוט קטן באוכלוסיה שמנתה למעלה מ-30 מיליון פולנים.

הפולנים טוענים כי מספר הפולנים שהצילו יהודים גבוה הרבה יותר, וכי על מנת להציל יהודי אחד היה צריך שיתוף פעולה של כ-10 פולנים. את חלקם של הפולנים שרצחו יהודים, שהסגירו אותם עבור כיכר לחם או עבור רכושם, אלה שהבטיחו לעזור תמורת כסף ובגדו, על כל אלה לא מספרים, והס מלהזכיר את אותם פוגרומים ורציחות שביצעו הפולנים ביהודים שחזרו מהמחנות, לאחר שחרור פולין מהכובש הגרמני. התמונה מורכבת.