דינה פורת
[באדיבות "הארץ" למזכר מס' 51]
בשבוע שעבר הודיעה ראשת ממשלת בריטניה, תרזה מיי, כי תאמץ את "הגדרת העבודה של האנטישמיות", בשל עלייה במספר האירועים האנטישמיים ומשום שהמאבק נגד דעות קדומות על יהודים הוא חלק חשוב במאמציה לבנות חברה הוגנת יותר. לפני שבועיים נדונה הגדרה זו בכנס של אונסק"ו בפריז, ואחריו בכנס של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE). בשני הכנסים הוזכר אימוצה (לראשונה) של ההגדרה על ידי הברית הבינלאומית לזיכרון השואה (IHRA), בחודש מאי ברומניה. בכל אחד מן הארגונים חברות עשרות מדינות.

בכנס באונסק"ו המליצו מנכ"לית IHRA, אירינה בוקובה, והיו"ר שלה, מיכנֶאַ קונסטנטינסקו, לאמץ את ההגדרה, והביעו התנגדות, אם גם בעקיפין, להחלטה שאושרה במליאת הארגון (וגם על ידי עצרת האו"ם), לפיה ההיסטוריה וההווה של ירושלים הם מוסלמיים בלבד. אסור לעוות את ההיסטוריה, אמרו. חייבים להפיץ את המידע העובדתי, ולשמור על מורשתה של ירושלים כעיר הקדושה לשלוש הדתות המונותאיסטיות. סעיף בהגדרת האנטישמיות, המדבר על שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, איפשר לומר בכנס כי הגדרה עצמית משמעותה זהות, היסטוריה ושורשים, שהכחשתם — דווקא כלפי העם היהודי עתיק היומין — היא אפליה, אם לא אנטישמיות לשמה.
ב־OSCE נכשל הניסיון להביא להחלטה על אימוץ ההגדרה: רוסיה היתה היחידה מ–57 המדינות החברות שהתנגדה בתוקף ובתירוצים מקוממים. כיוון שההחלטות צריכות להתקבל פה אחד, ירדו לטמיון חודשים של מאמצים, שבראשם עמדו שר החוץ של גרמניה, פרנק וולטר שטיינמאייר, נשיאת הארגון, קריסטין מוּטוֹנן, והרב אנדרו בייקר, אף הוא בהנהגת הארגון.
אולי יצא קצפו של שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, על הברית הבינלאומית לזיכרון השואה, שחברות בה 31 מדינות (כולל ישראל, המיוצגת גם על ידי "יד ושם"), מפני שרוסיה אינה חברה בה (הברית מקבלת לשורותיה רק מדינות דמוקרטיות). ובכל זאת היה כאן הישג, שכן 56 מדינות תמכו. עוד כתבות בנושא בריטניה תאמץ הגדרה חדשה לאנטישמיות
כעת הועלתה בארה"ב יוזמה לאשר חוק הקורא למודעות לאנטישמיות (Antisemitism Awareness Act), ודיון סוער פרץ סביבה, שכן אימוץ ההגדרה עד כה אינו מחייב מבחינה משפטית. במהלך הדיון הוזכר עוד אימוץ של הגדרת העבודה של האנטישמיות, לפני למעלה משנה, על ידי משרד החוץ האמריקאי. האיחוד האירופי מינה מתאמת למאבק באנטישמיות, קתרינה פון שנורביין, אשר מקדמת את השימוש בהגדרה, ובאוסטריה הודיע לאחרונה שר המשפטים, כי ההגדרה תהיה חלק מהכשרתם של שופטים ותובעים חדשים בארצו.
כיצד נהפכה ההגדרה, שמעטים הכירו (אם בכלל), לנושא חם בזירה הבינלאומית, גם אם מעורר מחלוקת? מדובר בהגדרה שניסוחה הוא פרי עבודה משותפת של ארגונים, חוקרים ופעילים, יהודים ולא יהודים. היא אומצה על ידי גוף מעקב של האיחוד האירופי ועל ידי המדינות החברות בו עוד בתחילת 2005.
זוהי הגדרה עניינית — עמוד אחד אורכה — שאינה מתעמקת בזהותם ומניעיהם של אנטישמים, וגם לא בתיאור דמות היהודי בעיניהם. היא קובעת, במשפט אחד, כי אנטישמיות היא תפישה מסוימת של יהודים, המלווה ברגשות שנאה כלפיהם, אשר מתורגמים לביטויים אלימים ומילוליים כלפיהם וכלפי קהילותיהם ומוסדותיהם. כאן באה שורה של דוגמאות: הסתה לפגיעה ביהודים, מיתוסים על כוחם המדומה, הכחשת השואה והאשמות בנאמנות כפולה. ולבסוף, דוגמאות להתבטאויות כלפי מדינת ישראל שהן בגדר אנטישמיות, כמו שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, שימוש בסמלים ודימויים אנטישמיים, השוואת אזרחי ישראל לנאצים ודיון במדיניותה באופן המפלה אותה לרעה.
לפני שנים ספורות הורדה ההגדרה מהאתר של אותו גוף מעקב, אולי מסיבות טכניות, כטענת מנהליו. מאז מתאמצים אישים וארגונים, יהודים ולא יהודים, להחזירה לשימוש, וכאמור — לאחרונה ניכרות תוצאות. ייתכן שזה קורה בגלל ההתמדה במאמצים, ואולי משום שבאירופה, שבה צמחו משטרים פשיסטיים וטוטליטריים, יש יחס שונה לחקיקה מאשר בארה"ב ולכן הגדרת אנטישמיות, המשמשת בסיס לזיהוי פעילות ולחקיקה נגדה, תוכל לפתוח את הדלת גם להגדרה של איסלמופוביה, וכן שנאת נוצרים, שנאת שחורים, רדיפת צוענים ועוד.
הצורך בכלים כאלה גבר לנוכח גל הפליטים והמהגרים המגיעים לאירופה, בין היתר מפני שעלייתה של אנטישמיות אלימה מכבידה על מדינות, שצריכות לתקצב אבטחה של קהילות יהודיות: הפרה של סדר ציבורי מתחילה ביהודים, אך כבר הוכח כי אינה עוצרת בהם. הצורך בהם עולה אולי גם מפני שגוברת ההכרה בכך שבחלק מן ההתבטאויות האנטי־ציוניות נעשה שימוש במוטיבים אנטישמיים. התבטאויות כאלה כבר הוקעו, בין היתר, על ידי האפיפיור פרנציקוס וראש ממשלת צרפת, עמנואל ולס. ההגדרה, אומר החוקר דייוויד הירש, אינה מהווה איום על איש, פרט לאנטישמים.
==========================================================
פרופ' פורת היא ההיסטוריונית הראשית של "יד ושם", וראש מרכז קנטור באוניברסיטת תל אביב