"מזכר" 45 - אפריל 2015:
המטרה שלנו היא לוודא שכל אחד ידע מהן זכויותיו וגם יקבל אותן", כך אמרה קולט אביטל, יו"ר מרכז הארגונים, בפתח יריד הזכויות שערך המרכז עבור ילדים ניצולי שואה זכאים,
זו הפעם הראשונה, לפיצוי מהגרמנים/
מאת: עמרי מריאן / "מזכר" 45 / אפריל 2015
ב 8- בפברואר ערך מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל יריד זכויות, שהוקדש כולו לנושא הזכויות החדשות להן זכאים מי שהיו ילדים בזמן השואה. היריד התקיים בעקבות החלטה שנתקבלה בברלין, ביום ה 28- באוגוסט 2014 , לתת מענק חד-פעמי ע"ס 2,500 אירו למי שהיו ילדים בתקופת השואה, יוצאי המחנות, הגטאות והמסתור, ילידי 1928-1945 . ההחלטה התקבלה לאחר סדרת פגישות עם ממשלת גרמניה.
המשלחת הורכבה מנציגים של ניצולי שואה מישראל ומהעולם. בראש המשלחת עמד טיוארט אייזמשטט, מי שעמד בראש צוות המשא ומתן, שאליו הצטרף גם גרג שניידר, נשיא ועידת התביעות. הנציגים מישראל היו: ראובן מרחב, נשיא ועידת התביעות בישראל; קולט אביטל, יו"ר מרכז הארגונים; ואורי חנוך, חבר הנהלת המרכז. ביריד השתתפו למעלה מ 300- איש, ילדים ניצולים וראשי ארגונים, אשר קיבלו ייעוץ פרטני בקשר לזכויות, ואף נעזרו, במילוי הטפסים הנדרשים, ביועצות של ועידת התביעות.
אביטל, אשר פתחה את היריד, אמרה כי “מזה שש-שבע שנים אנחנו נלחמים על הזכות לקבלת פיצוי מממשלת גרמניה עבור ילדים שהסבל בשואה השאיר צלקות עמוקות בנשמתם. במשך שנים אלה לחמו ארגון ‘יש - ילדות עשוקה’, וארגון ‘ילדות אבודה’ את המלחמה הזאת. אנחנו מצידנו ניהלנו את המו"מ מול ממשלת גרמניה יחד עם ועידת התביעות. זה היה קשה ביותר.
משך שנים לא היו מוכנים להכיר, לא בסבל הנוסף ולא בצורך לפצות, מפני שהחוק הגרמני אומר שמי שקיבל רנטה או פיצוי, אפילו פעם אחת, לא יכול לקבל פיצוי נוסף".
עוד אמרה אביטל, כי “המטרה שלנו במרכז הארגונים היא קודם כל לוודא שכל אחד ידע מה זכויותיו וגם יקבל אותן. היום הזכויות שניתנות גדולות מבעבר, מדיניות הממשלה השתנתה ונעשו לא מעט תיקונים כדי שיקבלו לפחות את המינימום, אך עדיין נשארו קבוצות מחוץ לחוק – כאלה שהיו בגטאות פתוחים, כמו ברומניה למשל, והן אינן מוכרות - לא ע"י הגרמנים ולא ע"י מדינת ישראל.
גם בעניינן נמשיך במאבק. לפני הבחירות פנינו לכל המפלגות, בבקשה שיתחייבו לטפל בעניינם של הניצולים. קיבלנו תשובות רק ממפלגות יש עתיד, המחנה הציוני ומר"צ.
התשובות עבורנו הן שטר התחייבות שנדאג לגבות אותו בהמשך הדרך".
לדברי מרים גרייבר, יו"ר עמותת "יש - ילדות עשוקה", “הפעילות השנה גורמת לנו סיפוק עמוק, משום שהעמותה הוקמה על מנת להשיג פיצוי נאות לילדות עשוקה. אחרי שנים רבות של דיונים והגשת מסמכים המוכיחים כי ילדים שהיו בשואה הגיבו נפשית בצורה שונה מאנשים מבוגרים, בחודש אוגוסט האחרון הגיעו ועידת התביעות וממשלת גרמניה להחלטה להעניק למי שהיו ילדים בזמן השואה מענק חד-פעמי בסכום של 2,500 אירו. אומנם הסכום מועט, אבל לנו חשוב שממשלת גרמניה הכירה סוף סוף בצדקת הטיעון שלנו. אני מחכה באופן אישי לבקשת סליחה מהגרמנים על העוול הנורא שגרמו לנו כשהיינו ילדים".
יוחנן רון, יו"ר עמותת ילדות אבודה: “אני חושב שלא כולם מעריכים את ההישג שלנו, ואני לא מדבר על הכסף. ההישג הוא שהייתה פריצת דרך אמיתית. אני וחבריי עוסקים בכך כבר שש שנים. דיברנו עם הגרמנים וגם עם אחרים, שלא היו מוכנים לקבל את הטענה שיש צורך להכיר בסבל היתר שסבלנו, אנו הילדים. העמדה הגרמנית ששללה את הזכות לפיצוי למי שכבר קיבלו בעבר - ולו משהו - שונתה. שני העקרונות האלה נפרצו".
בדבריו הודה רון לסטיוארט אייזנשטט, יו"ר ועדת המו"מ, “איש שלחם עבורנו ושבר את הקרח"; לגרג שניידר, נשיא ועידת התביעות; ולקולט אביטל, יו"ר מרכז האגונים, “שנאבקה איתנו כתף אל כתף".
הראשון שהתייצב לצד המאבק במרכז הארגונים, ציין רון, היה משה זנבר ז"ל. עוד אמר כי “דבר חשוב נוסף הוא שלקראת סוף התהליך, כל עמותות ילדי השואה בעולם ושתי העמותות בישראל פעלו יחד והציגו חזית אחידה בפני הגרמנים, ולזה הייתה חשיבות גדולה ביותר. גרמנו לגרמנים להכיר ביתרת הסבל והצלחנו לגרום לשלם.
בכך לא תם המאבק. אנחנו, בילדות אבודה, לא מסתפקים במענק חד-פעמי זה, ונמשיך להיאבק ולנסות לקבל תגמול מכובד יותר.
רק ילדים שהיו במחנות, בגטאות ובמסתור נמצאים במעגל. מי שברחו לא זכאים. מטרה אחת להכניס גם אותם למעגל מקבלי המענק, והשנייה - להגדיל את הסכום, כך שיאפשר לכולנו לחיות בצורה קצת יותר מכובדת את מה שנותר לנו עוד לחיות".
לדברי שלמה גור, סגן נשיא ועידת התביעות בישראל, “חייבים לציין כאן גם את שמו של ד"ר נתן דורסט ז"ל, אשר כיהן כסגן יו"ר עמותת 'ילדות אבודה', והיה ממייסדי עמותת 'עמך', סגן יו"ר הוועד המנהל שלה ומנהלה הקליני. לפני חמש שנים הוזמן דורסט להופיע לפני צוות המו"מ הגרמני והציג בפניהם את ההשלכות הפסיכולוגיות על מי שהיו ילדים בתקופת השואה. אם יש מישהו שצריך לייחס לו את יצירת הסדק הראשונה בחומת הסירוב הגרמנית - הלא זה הוא".
