לפני 73 שנה, ב-10 באוקטובר 1941, פקד המרשל אנטונסקו, ראש הממשל הפשיסטי של רומניה, לגרש את כל יהודי בוקובינה ובסרביה לגיא המוות טרנסניסטריה. כ-600 בוקבינאים, מחציתם בני דורות ההמשך, התכנסו באולם רקנאטי שבמוזיאון תל אביב ב-6 באוקטובר 2014 למפגש דורות כדי לחגוג את הישרדותם ולזכור את הקורבנות.
ד"ר יוסף גוברין מקבל את האות. לשמאלו: פרופ' אליעזר גלאובך, יוחנן רון ודן מריאן
העצרת נפתחה בטקס אזכרה לקורבנות, אותו ניהל רבה של הקהילה הרומנית, הרב יוסף וסרמן; ונשיא הארגון לשעבר, יצחק ילון, הדליק את מנורת ששת הקנים לזכר הקורבנות.
את הנאספים בירכו שגרירת רומניה בישראל, אדריאנה פסטרנק, אשר הדגישה את הכרתה של ממשלת גרמניה בשואה שחולל המשטר הפשיסטי בראשות של אנטונסקו; , יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה, קולט אביטל; נשיא הארגון העולמי של יהודי בוקובינה ויו"ר הוועד המנהל של הארגון, יוחנן רון זינגר; יו"ר א.מ.י.ר, הארגון המאוחד של יוצאי רומניה, מיכה חריש; ויו"ר ארגון ניצולי טרנסניסטריה, מאיר שפי.
בתום הברכות התקיים טקס הענקת אות יקיר יהודי בוקובינה, הנערך זו השנה השנייה, לאישים אשר תרמו בחייהם להגברת המודעות לקהילה מפוארת זו ולמורשתה ולעושר התרבותי של הקהילה. בראש ועדת האות עמד פרופ' אליעזר גלאובך, ולצידו יוחנן רון זינגר, ודן מריאן. האות חולק השנה לשגריר ישראל לשעבר ברומניה ובאוסטריה, ד'"ר יוסף גוברין, על מחקריו ומאמריו בנושא יהדות רומניה בכלל ובוקובינה בפרט, לאברהם איווניר על פעילותו המתמשכת להגברת הנוכחות של שואת יהודי רומניה ובוקובינה בפרט ביד ושם, לשחקנית כלת פרס ישראל, מרים זוהר, ילידת צ'רנוביץ ושורדת טרנסניסטריה, ולכלת פרס ישראל למשחק, השחקנית ליאה קניג.
ד"ר גוברין נשא דברים בשם מקבלי האות:
"עצרת שנתית זו באה לציין 73 שנה לגירושם של יהודי בוקובינה, בסרביה ואזור דורוחוי לגטאות ולמחנות המוות בטרנסניסטריה. זה קרה אחרי שחיילי הצבא הפשיסטי של רומניה ביצעו טבח המוני ברבבות יהודי צפון בוקובינה ובסרביה בשבוע הראשון לפלישתם לאזורים אלה, יחד עם חיילי הצבא הגרמני, ביולי 1941. ההיסטוריוגרפיה הרומנית נוטה, משום מה, להתעלם ממעשי ההרג ההמוני הזה, אם משום ששטחים אלה אינם שייכים לה עוד, ואם משום שהעיסוק בנושא זה עלול, לטעמה, לפגוע קשות בדימוי הרומני. יחד עם זאת, אין לשכוח שאותו משטר פאשיסטי עצמו, שפקד על הרג רבבות יהודים בשטחי בסרביה וצפון בוקובינה, נמנע, באותו זמן, מלשלוח את יהודי רומניה בשאר אזוריה למחנות המוות.
"בוקובינה – שהינה אזור ולא מדינה – השתייכה, כידוע, עד 1918 לאימפריה האוסטרית, ומאותה שנה סופחה לרומניה. בשנת 1940 חולקה לשני אזורים, תחת שני שלטונות שונים זה מזה. האחד הוא דרום בוקובינה, והשני - צפון בוקובינה, שסופח לבריה"מ יחד עם בסרביה, לאחר שבריה"מ הגישה אולטימטום לרומניה לסגת מהם תוך 48 שעות, במגמה לספחם לשטחה של בריה"מ. האולטימטום, כידוע, התבסס על הפרוטוקול הסודי שצורף אל הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, באוגוסט 1939, על חלוקת אזורי השפעה בין גרמניה ובריה"מ, בלי שהשלטונות הרומניים ידעו עליו.
"צפון בוקובינה, בניגוד לבסרביה, לא הוזכר במפורש בפרוטוקול. רומניה נאלצה אז, בלית ברירה, להיענות לאולטימטום זה. היום, כידוע, צפון בוקובינה הינו חלק מאוקראינה, בסרביה נהייתה לרפובליקת מולדובה, ואילו דרום בוקובינה, נשאר בידי רומניה. המשותף לצפון בוקובינה ולדרומה הוא לא רק שמשתיהן גורשו יהודי המקום באכזריות לטרנסניסטריה, כי אם גם בהיסטוריה המשותפת – כללית ויהודית – ובראש וראשונה במורשת התרבותית שאפיינה כל כך יהדות זו: בהשפעת התרבות האוניברסאלית, ובמיוחד זו של אוסטריה וגרמניה במאות הקודמות, ובהשפעת המסורת והתרבות היהודית המושרשת בעמנו מימים ימימה. כמו כן, הושפעה מן הפעילות הענפה שההסתדרות הציונית פיתחה בבוקובינה בסיועם של מנהיגי הקהילות היהודיות המקומיות.
"יהדות זו הצמיחה מתוכה עוד מתחילת המאה ה-20, ובמיוחד בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, אישים ידועי שם בתחומי האקדמיה, הרפואה, המשפטים, ההנדסה, הכלכלה, התעשייה והמסחר לצד מוזיקאים, זמרים, אמנים, שחקני תיאטרון, רבנים וחזנים, חסידים בעלי תודעה לאומית עמוקה, מנהיגים ציוניים, היסטוריונים ועיתונות יהודית ראויה לכל שבח ומשוררים וסופרים הידועים ביצירותיהם בשפות גרמנית, יידיש ועברית. קשה למצוא דוגמאות רבות כאלה בתפוצות ישראל אחרות של אותם הזמנים, יחסית לגודל אוכלוסייתה של יהדות בוקובינה. לאלה אוסיף את פעילותה הענפה של ההסתדרות הציונית בבוקובינה. היא זו שדאגה להפיץ בקרב הקהילות היהודיות במקום, בסיועם החשוב של מנהיגיהן, לא רק את הרעיון הציוני כי אם גם את החינוך העברי, לשם הקניית השפה העברית וספרותה לצד זו שביידיש, ואת תולדות העם היהודי ומקומה של ארץ ישראל כמרכז הדתי, הרוחני והלאומי של יהדות העולם. כל זאת – לצד התרבות הכללית.
"סמינר המורים והגננות העברי, שהוקם בעיר צ'רנוביץ בשנת 1920, היה הסמינר העברי הראשון בכל רחבי רומניה. סמינר זה הכשיר מורים, מורות וגננות לבתי ספר עבריים שנוסדו באותה תקופה בעריה של בוקובינה, בסרביה וחלקן הצפוני של רומניה וטרנסילבניה. חניכיהם ספגו לתוכם את הרוח הלאומית והציונית, שידעה להתגונן מפני התקפות אנטישמיות והכשירה אותם לקראת העלייה לארץ ישראל תוך הגשמת הרעיון הציוני הלכה למעשה. אנו מוצאים זאת אצל רובם המכריע של יהודי בוקובינה, לרבות ניצולי השואה, שעלו לישראל והשתלבו במהרה בכל מערכות החיים - החברתית, הבטחונית, התרבותית, הכלכלית, האמנותית והאקדמית, ותרמו, בצניעות האופיינית להם, תרומה חשובה ביותר לקידומה ולחיזוקה של מדינת ישראל. זוהי הייחודיות של יהדות זו.
"ארשה לעצמי להביע את בטחוני שפעילותו הענפה של הארגון העולמי של יהודי בוקובינה, לרבות התיעוד הרב והספרים שאסף במשך השנים, ישמשו מקור רב ערך להכרת תולדותיה של יהדות זו ומורשתה שהיו מופת לקיום ייחודי של תפוצה יהודית בגולה במאות הקודמות. כזו שתרמה כה רבות לתרבות הכללית, לתרבותנו הלאומית ולתקומת מדינת ישראל".