[מתוך מזכר 50]
”תפקידנו להיות שליחי השליחים”. הנשיא ריבלין
נשיא המדינה, ראובן ריבלין, נשא דברים באירוע לזכרו של אלי ויזל ז”ל, ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום שנערך ב-6 בנובמבר ביד ושם. הנשיא פתח את דבריו בציטוט מדבריו של ויזל ז”ל: ”התפקיד שלנו הוא להיות שליחי השליחים. נטל האחריות והמחויבות המוטל עלינו אחרי אושוויץ הוא לצקת משמעות חדשה מתוך התופת מתוך השואה ולחתור לעבר בניית עולם אחר. איננו מספרים את סיפורנו כדי לגרום לאנשים לבכות. אם החלטנו לספר את הסיפור זה מפני שרצינו שהעולם יהיה טוב יותר”. בהמשך אמר ריבלין כי ”אלי נאבק כל חייו על הנצחת השואה אבל לא רק על הנצחה. אלי נאבק על חלומם של הנספים והניצולים לבנות חברה טובה יותר. חברה מכילה יותר. חברה שדוגלת בחמלה ובאנושיות. חברה שבה חביב אדם, שנברא בצלם”. עוד הוסיף הנשיא
ואמר: ”השואה השפיעה על חייו, אך לא עצבה אותם, המאבק ברשע הוא שעיצב את אישיותו. בחייו גילם אלי, את נחישותה ואת כוחה של הרוח האנושית. גם בתנאים בלתי אנושיים, הוא הדגיש את האנושיות, התקווה ואהבת האדם. האיש שנגע בלבבות רבים כל כך עזר לנו לשוב ולהאמין באדם, בסליחה, בכפרה, בחיים ובשליחותו הנצחית של העם היהודי.
”בעוד שנים מספר, לא יישאר בינינו מי שיוכל להעיד ולומר 'אני הייתי שם' במחנות הריכוז, בבורות ובגאיות ההריגה, בצעדות המוות”, הוסיף הנשיא ואמר: ”הניצולים, שרידי השואה החיים בינינו הולכים ומתמעטים. הימים האלו, הרגעים האלו, הם השעות האחרונות שבהם אנו יכולים לנסות לברר עם הניצולים כיצד הם רוצים לעצב את זיכרון השואה ולקחיה. כעם, השואה מטילה עלינו חובה קשה
וכבדה. איננו יכולים להישאר רק עם הזיכרון. אי אפשר לצרוב בתודעה של ילדינו, של עתידנו, רק את המראות את הקולות והשמות. אנחנו חייבים לתת לזיכרון משמעות מעשית וממשית עמוקה שתחרוג מגבולות ההנצחה, העדות והסיפור. הזיכרון צריך להפוך לקוד מוסרי חברתי וערכי
– להעביר מסר. ניצולי השואה בני הדור הראשון עשו כמיטב יכולתם כדי להעביר את המסר”. את דבריו סיים הנשיא באומרו: ”עלינו מוטל להמשיך במשימה, לשנות את העולם, לתקן אותו קצת יותר. אלי ויזל, אליעזר הגדול, איננו עוד. אבל קולו, קול שדיבר בשם רבים אחרים, חייב להמשיך ולהישמע”.