ביום רביעי ה-28 לנובמבר 2007 נפתח לציבור ארכיב המכיל אוסף עצום של תיעוד נאצי BAD AROLSEN בגרמניה. עד אז היה החומר בארכיב זה חסוי מעיני הציבור למרות מאמצים של ארגונים יהודיים ואנשי מחקר. הארכיב מכיל כ-50 מליון דפי מידע הנוגעים ל-17.5 מליון קרבנות הנאצים. ארכיב זה הוא הבסיס של ITS) International Tracing Service). למידע האצור בארכיב זה חשיבות עצומה למטרות מחקר ואיתור קרבנות. עד היום, למרות השנים הרבות שחלפו מסיום מלחמת העולם השנייה יש עדיין אנשים, בעיקר יהודים כמובן, שלמרות מאמציהם המתמשכים לא הצליחו לברר את גורל יקיריהם שנעלמו לבלי שוב בעת ההיא. ניצולים רבים הלכו וילכו לעולמם בלי לדעת. אירוע חשוב זה של הסרת החסיון ופתיחת הארכיב לציבור לא הגיע לידיעתי אז ב-2007. באותה עת עסקתי בתיירות בינ-לאומית ושהיתי בפריז. יעברו עוד שלוש שנים עד שאגלה את קיומו ואבין שיש לו נגיעה לי ולמשפחתי. נושא חיפוש קרובים היה מוכר לי מהבית, אם כי לא עסקתי בו בעצמי. הורי יוצאי פולין, אמא מלודג' ואבא מבלחטוב. שניהם ניצולי גטאות ומחנות כפיה ומוות, שהגרוע ביניהם היה אושוויץ-בירקנאו. שניהם, כל אחד לחוד, שרדו את ”צעדת המוות”. לשניהם היו משפחות ענפות שאנשיהם נספו כמעט כולם. לאימי סוניה-שפרה נותר אח אחד, ולאבי משה לא נותרו קרובים מדרגה ראשונה. גורלם של רוב קרובי המשפחה הנספים היה ידוע בדרך כלל מתיעוד ומעדויות של מכרים. רק גורלו של אחד היה בבחינת נעלם, תרתי משמע, אייזיק-יצחק רוזנטל, אחיו התאום של אבי.
הם היו ארבעה אחים. יעקב, שרה-מלכה והתאומים משה ואייזיק-יצחק שנולדו אחרונים ביולי 1916. אביהם אברהם נפטר ממחלה כשנתיים לאחר הולדת התאומים. המלחמה הפרידה בין בני המשפחה. האחות שרה-מלכה נשלחה לגטו לודז' שם כנראה הספיקה להינשא. לפי עדויות ורשימות תיעוד האם רבקה, הבן יעקב והבת שרה- מלכה נרצחו במחנה חלמנו. התאומים משה ואייזיק (קודם משה ולאחריו תאומו), נשלחו למחנות כפייה ומוות שונים, ביניהם גם אושוויץ-בירקנאו, אך השניים לא שהו שם בו זמנית. כשאייזיק היגיע למחנה ב-1944 משה כבר הועבר משם למחנה אחר.
האחרון שראה את אייזיק-יצחק רוזנטל היה בן דודו קלמן פיורו, בספטמבר 1944 באושוויץ. ככל שידע קלמן, אייזיק לא נשלח לתאי הגאזים. הוא פשוט נעלם. יום אחד הוא היה שם - ולמחרת לא היה. לימים היו שמועות שראו אותו לאחר המלחמה, שמת כתוצאה מאכילת יתר וכדומה. לא היו לכך סימוכין וגורלו משאר עלום. משה, אחיו, מעולם לא איבד תקווה שאולי אייזיק ניצל וחי לו במקום כלשהו. אולי נתקע בברית המועצות ואינו יכול לתקשר משם? אולי הוא חי במקום נידח כלשהו ואינו יודע כלל שאחיו התאום נותר בחיים? בין התאומים היה קשר הדוק בילדותם ונעוריהם, והם היו בלתי נפרדים עד שהמלחמה עקרה אותם ממקומם וזה מזה. ככל שעברו השנים נאלץ משה להתרגל לכך שאייזיק כנראה לא ישוב, אך המשיך לקוות בשקט, כשהוא נצמד לתמונה היחידה שלהם מבית הספר היסודי ”מילר” בבלחטוב. תמונה זו נשלחה על ידי האם רבקה לקרובים בחו”ל ולאחר המלחמה נמסרה למשה.
מתגלה קצה חוט
אחרי שנים רבות של מצב סטאטי חלה התפתחות. האינטרנט פתח אפשרויות ונהפך לכלי חיפוש. רעייתי מירי ניסתה פעמים רבות, ובנקודות זמן שונות, לחפש מידע כלשהוא הנוגע לגורלו של אייזיק יצחק - אך ללא כל הצלחה. בשנת 2010 היא נתקלה במאמר בעיתון שוויצרי שעסק בפעילות ITS. כך למדנו על קיום מוסד זה. באתר האינטרנט של ITS היה הסבר על מהותו ודרך פעולתו: כדי לקבל מידע על נעדר יש למלא טופס ולהגישו בצורה מקוונת. ITS יבצעו חיפוש בארכיב שלהם והתוצאות תישלחנה בדואר רגיל לכתובת הביתית. מילאנו והגשנו את הטופס המקוון. למודי אכזבות לא ממש קיווינו לתשובה. לאחר כחודשיים הגיעה מעטפה חומה בגודל דף. בתוכה היו תעודת משלוח של האסיר אייזיק רוזנטל (במקור מבלחטוב פולין) ממחנה אושוויץ למחנה דכאו ב-16 לספטמבר 1944, תעודת פטירה של האסיר מיום 26 למרץ 1945 ומידע לגבי קבורה בבית הקברות של העיירה אוגסבורג (AUGSBURG).
הופתענו. תעודת פטירה? קבר? אף פעם לא שמענו על נרצח שואה שיש לו תעודת פטירה וקבר. חיפשנו שוב במקורות אחרים והתברר שבאותה עת שוחררו מסמכים ממחנה דכאו ויכולנו להצליב ביניהם, כולל מסמך שלא היה קודם ביד ושם. את כל החומר הבאנו לאבי שהיה עדיין בחיים, והוא בן 94 וצלול לחלוטין. הוא התייחס למידע ולמסמכים בספקנות מוחלטת. קודם כל משום שמעולם לא שמע על מקרה מסוג זה, וכנראה גם לא רצה להאמין - מפני שאז יאלץ לוותר על התקווה שאייזיק בכל זאת שרד. בעיה נוספת הייתה שלא ידענו היכן הקבר ודרך האינטרנט לא הצלחנו למוצאו. שקלנו לנסוע אך דחינו.
בשנת 2012 התחלתי את תפקידי כמנכ”ל מרכז הארגונים של ניצולי השואה. בקיץ אותה שנה, בזמן ”בין המצרים”, ניפטר אבי בגיל 96. בין חפציו מצאתי את כל החומר הנוגע לתאומו, אייזיק-יצחק, מסודר ומתויק בתיק קרטון משרדי. עמיתיי החדשים ביקרו אותי בימי השבעה, והיות ואבי היה ניצול שואה שאלו על סיפור הישרדותו. אחד מהם היה אורי חנוך ז”ל, ראש ארגון ניצולי דכאו. הסיפור הפליא גם אותו ולאחר האבל לקח פרטים והחליט לבדוק. לצערי הרב הוא לא הספיק לסיים משימה זו שלקח על עצמו והיא עברה לימים למחליפו אבא נאור. בנסיעתו לדכאו בתחילת 2016 לקח עמו נאור את המסמכים שסופקו ע”י הITS. הוא נעזר בצוות מוזיאון דכאו ואנשי מינהלת בית הקברות של AUGSBURG וחזר עם תמונה ותיעוד של קבר. קבר אחים ששמונה שמות כתובים על מצבתו. אחד מהם הוא אייזיק רוזנטל, כולל תאריך לידתו. כעת התבררה הסיבה מדוע לא מצאנו קודם. הקבר לא היה בחלק היהודי של בית הקברות אלא בנוצרי, כשבראש המצבה התנוסס צלב.
להוסיף מגן דוד
התגובה הראשונית הייתה סוג של הלם. הגענו לתחנה הסופית. יש קבר!. לא באמת חשבנו למצוא קבר כשיצאנו למסע החיפושים הזה. לכמה נרצחים בשואה יש קבר עם מצבה, אפילו קבר אחים? זה קרה, ככל הנראה, מפני שהאמריקאים כבר עמדו בפתח המחנה כשאייזיק נפטר. המלחמה בעצם הסתיימה כבר. כמה מתסכל להגיע לארץ המובטחת ולא להיכנס. אין לנו מידע מהיימן על נסיבות מותו של אייזיק-יצחק. יתכן שנפטר מחוץ לגבולות הרשמיים של מחנה דכאו. בספטמבר 1944 כשהועבר מאושוויץ לדכאו מצב ה”אימפריה הנאצית” כבר היה סופני. לא היה מספיק כוח אדם והם נזקקו נואשות לפועלים במפעלי הרכבת מטוסי הקרב שלהם ב-AUGSBURG. הם אספו אסירי מחנות שהיו במצב מספיק טוב למטרה ושלחו אותם לעיירה. אסירים ואסירות אלו שוכנו ברובם בשלושה מתחמים חיצוניים למחנה דכאו עצמו ועבדו באופן קבוע במפעלי המטוסים.
לאחר שהפנמנו את המידע שאכן קיים קבר נדרשנו להתמודד עם הצלב שהתנוסס לתפארה בראש המצבה. אולי טוב היה שאבי, אשר נולד למשפחה שומרת מצוות, לא ראה את צילום המצבה עם הצלב. היה ברור לנו שהעברתו של אייזיק-יצחק מקבר האחים לקבר נפרד אינה אפשרות ריאלית. ובמחשבה שנייה - גם לא נדמית כדבר הנכון לעשותו. נדברנו גם עם אחי מיכאל רוזנטל ומשפחתו, והחלטנו לבקש מהנהלת בית הקברות להוסיף מגן דוד לצד הצלב בראש המצבה. אבא נאור הפנה אותנו להלמוט רידל במשרדי מנהלת בית הקברות של AUGSBURG. בחודש אוגוסט 2016 פנינו אליו והסברנו את הבעיה. רידל הראה מיד רצון טוב והבטיח לנסות לעזור. הוא הסביר שלבית הקברות עצמו אין בתקציב סוג פעילות שכזה, אבל הוא מתעתד לפנות בבקשה לוועדת ההנצחה המקומית שיכולה לאשר תקציב. הוא הבטיח להודיע כאשר יקבל תשובה. ב-10 בנובמבר קיבלתי את המייל הבא: ”מר רוזנטל היקר, אני שולח אליך תמונה של המצבה עליה נוסף מגן דוד. ברכות AUGSBURG, הלמוט רידל". לאחר 72 שנה באה לקיצה תעלומת היע¬למותו הפתאומית של אייזיק-יצחק רוזנטל, אחיו התאום של אבי משה רוזנטל. ביום האזכרה השנתי הקרוב, שבוע לפני פסח, אנחנו מקווים, בס”ד, להגיד קדיש על הקבר ליד הצלב הישן ומגן הדוד החדש.
©