תקשורת יהודית ואנטישמית: המאבק שאינו נגמר

אתר "הגליל" הוא פורטל אינטרנטי יהודי-גרמני אנטי-אנטישמי שנולד ב-1995 כמענה להתפשטות האנטישמיות באינטרנט. במאמר זה, שופך תומס פון דר אוסטן זאקן מעט אור על התופעה

תאודור ו. אדורנו כינה את האנטישמיות: "תקשורת המונים שמחזקת ומתמרנת קונפליקטים, נטיות וריגושים לא מודעים של היצר במקום להעלות אותם למודעות ולברר אותם". תעמולה אנטישמית, שהיא בסך הכל חזרה מונוטונית על אותן מילים ותנועות, תהיה חסרת השפעה ללא התיווך התקשורתי. מה שסופק פעם על ידי תיאטרון, רומנים וספרי עיון שהציעו את "האמת הערומה", אפשר למצוא היום בתעמולה באירועים המוניים, כרוזים וגלויות - הפצה של תעמולה אנטישמית באמצעות סטריאוטיפים כגון: היהודי עם האף הארוך, הבנקאי, הקפיטליסט או הבולשביק וכדומה. כך נהגו גם המפלגות האנטישמיות של שלהי המאה התשע-עשרה. 

kill a jew day
תמונת מסך של אתר אנטישמי

בשנים האחרונות, כך נראה, "משחקת" רשת האינטרנט לידיה של התעמולה האנטישמית. לכן ניאו-נאצים וקבוצות אנטישמיות אחרות משתמשים ברשת בצורה נרחבת, והיא הפכה לאמצעי המרכזי ביותר להפצת תעמולה אנטישמית. באינטרנט ה"שידור" הוא רק אחת מאפשרויות ההתקשרות - בעוד שברדיו, למשל, הקריין צריך בדרך כלל ליצור דיאלוג מדומיין בינו לבין שומעיו, באינטרנט קיים מבנה דיאלוגי. אפשר לענות על שיחות באופן מיידי, אפשר להתווכח על טקסטים ולשלוח אימיילים עתירי איומים ומילות גנאי בצורה אנונימית. אפשר גם ליצור את ה"המון" הווירטואלי בקלות דרך השתתפות בפורומים וקבוצות צ'אט. שלא כמו ברדיו ובטלוויזיה, ניתן לחוש את הנוכחות של שותפים לדעה בלי שיצטרכו להתאסף באופן ממשי. בזכות כל זה, האינטרנט שימושי יותר להסתה אנטישמית מאשר אמצעי תקשורת המונים אחרים. מעבר לכך, האינטרנט הוא זול, זמין, ידידותי למשתמש ומאפשר תיאום סימולטני עולמי. הצורך באירועים המוניים, שהוא חלק אינטגראלי מהאנטישמיות, יכול להיענות בכל שעה, בכל יום, ובמחיר זול.
האינטרנט הוא גם אמצעי תקשורת וגם חלל ציבורי במובן הרחב ביותר. הוא עונה על הצורך של האנטישמים בהסתה ובאישור הניתן על ידי אחרים, הנוכחים כהמון חסר שם של משתמשים כשאין צורך לדמיין אותם כקוראים. המקום הווירטואלי הזה מאפשר לכל אחד להביע את דעתו "ללא רסן" - דבר שניתן היה עד עכשיו לעשות רק במעגל הפנימי או ליד השולחן הקבוע בפאב. האינטרנט בתכונותיו כמשדר וכמפיץ דעות מאפשר לאנטישמיות להתקיים כאמצעי תקשורת המוני יותר מכל כלי תקשורת אחר, ולמרות זאת מעורר פחות תשומת לב מן העיתונות והטלוויזיה.

 

הפצת שקר, שנאה ואלימות

שלא כמו באמריקה, שם זוהתה הסכנה בשלב מוקדם, בגרמניה לא נעשה דבר למונעה, והגופים הממלכתיים רק הצהירו הצהרות, שאליהן, כמו בדרך כלל, לא נלוו מעשים. כך יכלו האנטישמים להתפשט באינטרנט זמן רב ללא הפרעה ו"לכבוש" את הנושאים "יהדות" ו"ישראל": מי שחיפש, עוד בשנת 1996, מושגים כמו תלמוד, שבת, כשר ועוד, הובל, על פי דברי דוד גל, מייסד אתר "הגליל", על ידי מנועי החיפוש כמעט אך ורק לאתרים נאציים. כך גם לגבי מילות חיפוש כמו אושוויץ או היטלר. 


מוזגים רעל לאינטרנט. חלק ממודעה שפורסמה כדי להילחם בתופעה

בתקופה הראשונה לייסוד "הגליל" לא עמדה ההתמודדות עם האנטישמיות במקום ראשון בסדר העדיפויות שלו. שכן אז, בדור השלישי לאחר מפלת הנציונל-סוציאליזם, נתפסה האנטישמיות כטעונה פחות מבחינה רגשית, וזאת על אף הוויכוח עם פרופ' דניאל גולדהאגן, בעקבות הופעת ספרו "תליינים מרצון בשירות היטלר" והפולמוס סביב אתר הזיכרון לשואה שהוקם בברלין.
 במבט לאחור, אומר גל, איש לא תיאר לעצמו שתוך שנים מעטות תחזור האנטישמיות ותהיה כה מקובלת ומובנת מאליה עד שפוליטיקאים חשובים, כמו יורגן מלמן מהליברלים, וקורט בידנקופף מהנוצרים הדמוקרטים, וכן ראש ממשלת הסן רולנד קוך, יוכלו לבטא בגלוי דעות אנטישמיות מבלי לשלם על כך מחיר פוליטי ובלי לעורר התקוממות ציבורית נגדם. להיפך, ההתקפות האנטישמיות של מלמן נגד ישראל, האמפתיה שלו למתאבדים הפלסטינים וההשלכה שהוא עושה באומרו שאריאל שרון ומישל פרידמן אחראים להתגברות האנטישמיות, זכו לתמיכה רחבה. מי שנכנס באותה תקופה לאתרי האינטרנט של המפלגה הליברלית מצא מאות הערות אנטישמיות מפורשות, החל מהתבטאויות על "הקשר היהודי העולמי" ועד להשוואות השגורות בין אריאל שרון ואדולף היטלר.
 

מקום נוח לשכתוב ההיסטוריה

אנטישמיות גלויה כל כך וחסרת בושה הבאה ממרכז החברה ולא משוליה לא הייתה אפשרית באמצע שנות ה-90, כשבגרמניה עוד הורגש "הצורך בנורמליזציה של ההיסטוריה הגרמנית, ובזהות קולקטיבית". כדי ליצור אותן, נזקקו לרה-הביליטיזציה, לסידור העובדות מחדש ולהתכחשות למה שהיה. אך גם אז היו אנטישמים מוצהרים רבים שלחמו נגד פרויקט "הגליל". כפי שמעיד גל: "אנחנו עלינו עליהם רק מפני שהם עלו עלינו". ברגע שהאתר החל לפעול, התחילו להישמע עלבונות ומילות גנאי, ובמערכת נתקבלו אימיילים מלאי גידופים. "לא רק הסתה אנטישמית ברמה הנמוכה ביותר, אלא סתם לכלוך", כדברי גל. בנוסף, ניסו האקרים לשתק את האתר. בעקבות התגובות האלה היה צורך להרחיב את הרעיון המקורי וליצור פורטל אינטרנט להחלפת דעות בין יהודים במישור נוסף: מאבק פעיל נגד אנטישמים ונאצים. במאבק הזה המאמץ הוא לא להיקלע לוויכוחים אינסופיים בתוך המבנים שיצרו האנטישמים - על מנת לא לקבל מראש את כללי המשחק, אלא להתמקד בשליטה על מנועי החיפוש באינטרנט.

אנטישמים, ניאו-נאצים וגזענים מנסים להגיש את האידיאולוגיה שלהם למשתמש באינטרנט בצורה מובנת, באמצעות מילות מפתח. כל המושגים הקשורים ליהדות "ממלאים תפקיד מרכזי בתעמולה הנציונאל-סוציאליסטית. היינו הך אם מדובר ב"עודף של זרים בגרמניה", ב"חברה רב-תרבותית" או ב"שֵד של הגלובליזציה", על פי התיאוריה הנציונאל-סוציאליסטית, מאחורי הכל עומדים תמיד האסטרטגיה של "היהדות העולמית", "החוף המזרחי של אמריקה" ו"הקשר היהודי הבינלאומי". בכל העולם האנטישמיות היא המכנה המשותף הנמוך ביותר של הימין הקיצוני. מילים כמו: יהדות, שבת, ישראל וציון הן מילות מפתח מרכזיות בהפצת שקר, שנאה ואלימות.

פעילי "הגליל" יודעים שאין בכוחם להגיע לאנטישמים או לאנשי ימין קיצונים מוצהרים, שאל תמונת עולמם הסגורה לא ניתן לחדור באמצעות מידע והסברה. אך "הגליל" מייעד את עצמו דווקא לגולשים נייטרליים, והוא מנסה למנוע מהם גלישה מקרית לאתרים אנטישמיים. המטרה המוצהרת היא להקים מאה אתרים של "הגליל" על כל אתר נאצי, וזאת כדי למנוע מתלמידים וסטודנטים החוקרים נושאים יהודיים כלשהם לקבל מידע מאתרים אנטישמים. שהרי לא רק בגרמניה יש עניין רב בנושאים האלה, וגולשים נכנסים לאתרים כאלה בתדירות גבוהה.


קריקטורה אנטישמית באחד מאתרי השינאה
 

ואכן המטרה החשובה הזאת הושגה. מי שמכניס היום למנוע חיפוש בשפה הגרמנית מילות חיפוש מסוג זה, מגיע קרוב לוודאי ללינק של "הגליל" או לפורטלים אחרים שלוחמים באנטישמיות, אם בדרך של הצגת ויכוחים על אורחות החיים היהודיים, ואם על ידי הפניית תשומת הלב לביטויים אנטישמיים. המאבק באתרים האנטישמיים בנושא השליטה במנועי החיפוש התגלה כיעיל יותר מן הניסיונות להביא לסגירתם. אבל גם האפשרות הזאת קיימת, והיא מהווה אסטרטגיה פוליטית נוספת שבה משתמש "הגליל".האינטרנט הוא, אם כן, קרקע פורייה לתעמולה אנטישמית ובמה לארגונים ימניים קיצוניים. מצד שני, הוא גם כלי נוח להתגוננות והסברה יהודית. האינטרנט, יותר מכלי תקשורת אחר, יכול לפעול נגד התפתחות סטריאוטיפים, מפני שאינו צריך להציב סטריאוטיפ חיובי מול סטריאוטיפ שלילי. הוא אינו צריך להיכנס בכל פעם למערכת התעמולה האנטישמית, ויכול להשקיע את כוחו בחשיפה חסרת רחמים. על השאלה האם האסטרטגיה הזאת תוכיח את עצמה בטווח הארוך כיעילה יותר מפעילותן של האגודות להגנה מפני אנטישמיות בשנות ה-20, עוד אי אפשר, למרבה הצער, לענות היום.

 
"בעוד שברדיו, למשל, הקריין צריך בדרך כלל ליצור דיאלוג מדומיין בינו לבין שומעיו, באינטרנט קיים מבנה דיאלוגי. אפשר לענות על שיחות באופן מיידי, אפשר להתווכח על טקסטים ולשלוח אימיילים עתירי איומים ומילות גנאי בצורה אנונימית.. בזכות כל זה, האינטרנט שימושי יותר להסתה אנטישמית מאשר אמצעי תקשורת המונים אחרים" "האינטרנט בתכונותיו כמשדר וכמפיץ דעות מאפשר לאנטישמיות להתקיים כאמצעי תקשורת המוני יותר מכל כלי תקשורת אחר, ולמרות זאת מעורר פחות תשומת לב מן העיתונות והטלוויזיה" "במאבק הזה המאמץ הוא לא להיקלע לוויכוחים אינסופיים בתוך המבנים שיצרו האנטישמים - על מנת לא לקבל מראש את כללי המשחק, אלא להתמקד בשליטה על מנועי החיפוש באינטרנט"