משה היה בשבילי חבר ומורה דרך. הכרתי אותו כאדם פתוח, חושב ורציני. דרכנו נפגשו עוד בהיותו יו"ר בנק לאומי, כאשר אני הייתי מנכ"ל הארגון של מושבי הדרום והמרכז. הקרבה בינינו נרקמה כשהקים את מרכז הארגונים לניצולי שואה. אז אמר לי: "מאיר, אני חושב שאתם, יהודי לוב, צריכים להיות חברים במרכז כי יהודי לוב עברו את השואה, וכאן יהיה מקומם כשותפים לפעילויות המרכז ולדאגה לניצולים". אני הייתי אז יו"ר התאחדות וארגון יוצאי לוב עוד משנת 1998.
קיבלתי את הצעתו והשתלבנו בפעילות המרכז. עם פטירתו של נח פלוג ז"ל, הייתי בביתו זנבר ודיברתי אל לבו שייקח על עצמו שנית את ניהול המרכז למען הניצולים שזקוקים לגוף מייצג, וכדי לטפל במתחים שנוצרו במרכז ולהביא לרגיעתם. בתשובה אמר כי הוא מסכים לקחת את ניהול המרכז רק לשנה ובתנאי שתהיה הצבעה בה יקחו חלק כל החברים. "כך אדע שרוצים בי כולם" אמר.
כשביקר עם רעייתו ובתו בבית המורשת והמוזיאון של יהודי לוב באור יהודה, ראיתי את ההתרגשות שלו בחדר ההנצחה, וכאן אמר לי: "אתה רואה שצדקתי, שיהודי לוב צריכים להיות חברים במרכז כי יש להם במי לטפל ולדאוג". יום לפני שנפטר אמרתי לרעייתי "אני צריך לדבר עם משה ולשאול לשלומו". למחרת בבוקר קיבלתי הודעה שנפטר. אני כואב ודואב על שלא הצלחתי להיפרד ממנו כראוי.