לפני מספר חודשים, גייס אותי משה זנבר להחליף אותו כיו"ר מרכז הארגונים. הוא ביקש ממני להמשיך לטפל "בבייבי" שלו שפועל להגנה על זכויות ניצולי השואה ומנהל מלחמה על הרכוש השדוד. לא יכולתי לשער שאלה הם חודשיו האחרונים ושכעבור זמן קצר נלווה אותו בדרכו האחרונה ונצטרך להגיד מילות פרידה. אני מודה, גם בעת כתיבת שורות אלה קשה לי. קשה מאד לכולנו.
ניצולי השואה בארץ ובעולם מעריכים ומוקירים את תרומתו האדירה למענם ומרכינים ראש לזכרו. בשמם ומעומק הלב והנשמה נאמר לו: תודה. תודה על כך שהקדיש את מרבית חייו הבוגרים ובמשך עשרות שנים למען אחיו, שרידי השואה. תודה על תרומתו לרווחה הכלכלית והנפשית של ניצולי השואה; על פועלו להנצחת השואה ומורשתה ועל ניהול מלחמה סיזיפית להשבת הרכוש היהודי שנגזל מהיהודים בשואה.
עד ליומו האחרון דאג שמרכז הארגונים של ניצולי השואה – אותו הקים, ימשיך לתפקד כדי להשלים משימות ולתקן עוולות שטרם קיבלו מענה. לפני למעלה משנה הלך לעולמו נח פלוג ז"ל. לראשי עשרות הארגונים שחברים במרכז היה ברור כי משה זנבר הוא היחיד שמסוגל לנווט את המרכז בשעה הקשה. הוא נקרא לחזור ולהנהיג את מרכז הארגונים ונענה להפצרות הרבות של החברים. בחוכמתו הרבה, בשקט וביושר שהיו אופייניים לו ידע להשרות ביטחון שיש מי שינווט את המערכת המורכבת. בשקט, בדיפלומטיה ובחכמה ידע להוביל 52 ארגונים.
משה הודיע עם כניסתנו לתפקיד, כי הוא מתכוון לייצב את המערכת, לדאוג למנהל תקין ולהשכין שלום בית בין כל הגורמים. הוא הפשיל שרוולים, התייצב כמעט כל יום לעבודה ובחריצות ובכישרון האופייניים לו דאג לנושא כפל קצבאות לניצולים נזקקים, איסור שימוש בסמלים נאצים בוויכוחים בחברה הישראלית, מניעת השמעת יצירות וגנר ועוד. בתם ביצוע כל המשימות שלקח על עצמו כינס את חברי הוועד המנהל והודיע על פרישתו. משה נפגש איתי וביקש להחליף אותו. היא ביקש ממני לא לדחות את הכניסה לתפקיד. הוא דאג להעביר את המרכז, שכה אהב וטיפח, בצורה מסודרת. היה חשוב לו שהכניסה שלי תהיה חלקה. על כך תודתי הרבה לו.
ישבתי אתו ארוכות והוקסמתי מאישיותו הכובשת, מחוכמתו ומהסיפורים הרבים על תרומתו להקמת המדינה ולביסוסה . למדתי ממנו על ההתגייסות שלו, לאחר שורה של תפקידים לפיתוחה ושגשוגה של כלכלת המדינה, לטובת אחיו ניצולי השואה "כדי לסגור מעגל". החל מ- 1998 גייס משה זנבר, אסיר מחנה ריכוז לשעבר, מספר 124753, ניצול מחנות דכאו ומילדורף-ולדלגר את המומחיות הפיננסית והמינהלית שלו למען שרידי השואה. הוא יצא לדרך לא לפני שתכנן את האסטרטגיה למו"מ ולתביעות החדשות.
כיו"ר מרכז הארגונים תבע שמעתה והלאה לא ידברו אחרים בשמם של ניצולי השואה. ביחד עם נח פלוג ז"ל ואחרים הוא ייסד את מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל. "מעכשיו ניצולי השואה מתחילים לייצג את עצמם" אמר. הוא דרש מוועידת התביעות שתכלול נציגים של ניצולי שואה. תביעתו התקבלה. בסוף שנות ה-80, כאשר נראה היה שוועידת התביעות הולכת וממצה את תפקידה, זנבר הפיח אנרגיות חדשות בארגון ועשה זאת בהצלחה. היה לו תפקיד מכריע בהשבת מיליארדי דולר לניצולי השואה באמצעות הסדרת קרנות פנסיה, פירעון פוליסת ביטוח, פיצויים, עבור אלה שאיבדו את זכאותם מתוקף חוקים אלה או אחרים, הקמת קרנות מיוחדות למימון תמיכה סיעודית עבור נזקקים כמו הקרן לרווחת ניצולי השואה וכדומה.
מהקמת מרכז הארגונים להקמת קרנות פנסיה מגרמניה לכל שריד שאינו ניצול יוצא גרמניה, המשיך בתפקידים מרכזיים בוועידת התביעות במשך 16 שנים עד 2007, קודם כגזבר הארגון ואח"כ כיו"ר ההנהלה. זנבר גם הקים את איל"ר, שנאבקה להחזר רכוש ופיצויים לניצולי שואה ממשלות של מדינות מחוץ לתחום הפעולה של ועידת התביעות. הוא לקח חלק פעיל במאבק מול ממשלת שווייץ וה-SBN הבנק המרכזי של שווייץ ובחקירת היקף החוב השווייצרי בן מיליארדי דולרים מרכוש וממון יהודי שנשדד ונמכר לשווייצרים על ידי הנאצים. הוא נטל חלק מכריע גם בהשבת פיצויים בהיקף נרחב בתחומים חוצי גבולות; מחברות ביטוח בינלאומיות, פעילותו ב-Icheik ומעולם האומנות. בשנים האחרונות, היה שותף פעיל יחד עם ועידת התביעות וממשלת ישראל בוועידת פראג ובפרויקט "הארט" להשבת רכוש ממדינות אירופה. בנוסף היה ממקימי המועצה הציבורית לתרומתם של ניצולי השואה להקמת המדינה וביסוסה. היה חשוב לו שהדורות הבאים יידעו את התרומה האדירה של שרידי השואה לתקומת העם במדינת ישראל.
שפע של פרסי הוקרה והערכה בהם זכה לא משקפים את תרומתו האדירה להקמת המדינה ולביסוסה. קשה לחשוב על מישהו שתרם כה רבות ובתחומים כה רבים ומגוונים למדינה ולחברה הישראלית. בספרו "חתום על שטר" כתב זנבר שעם כל היכולת שצבר במהלך שנות המאבק להשבת הרכוש היהודי הטריד אותו דבר אחד: בקשת הסליחה שלא נאמרה. לא הזהב אלא העלבון. בזהב ובכסף עסק הכלכלן זנבר. העלבון פגע בניצול השואה שבו.
זנבר האיש, הלך לעולמו, לאחר שרשם שורה של הישגים אדירים למען אחיו ניצולי השואה ונגד שעון הזמן שהולך ואוזל. הוא ידע שנותרו סוגיות רבות בלתי פתורות. ואת מאבקיו אנחנו מתחייבים להמשיך.
כולנו חייבים לו תודה ענקית. ייהי זכרו ברוך לעד.