את משה זנבר זכיתי להכיר רק בשנים האחרונות, כאשר לפני כשלוש שנים הצטרפתי לעמותת "עופות החול", שמטרתה להביא לידיעת הציבור הרחב את תרומתם של ניצולי השואה להקמתה וביסוסה של מדינת ישראל.
הכרתי כמובן את שמו, כמו כולם, מכלי התקשורת. הרי במשך עשרות בשנים מלא תפקידים אין ספור – כולם בשרות המדינה והציבור. שנים נפתחו מהדורות החדשות וכותרות העיתונים ב"משה זנבר, נגיד בנק ישראל" או "משה זנבר, יו"ר בנק לאומי" אמר או עשה. וכך בעצם ה"אמר ועשה" היו למאפיינים החשובים ביותר של האיש הנדיר הזה. תמיד ידע להקשיב לכולם, להבין לעומק ולעשות. היה בו מזוג נדיר של חוקר באקדמיה ואיש מעשה, אינטלקטואל מעמיק ומנהל מוכשר – מנהיג אמיתי.
ואני זכיתי. זכיתי להכיר ולעבוד עם אדם אשר המלים שהוכברו לתארו כחכם, משכיל, מלומד, איש חזון ואיש מעשה, כלכלן מבריק ואיש תרבות ואמנות, אך מגמדות את אשר עשה והשיג בשנותיו עמנו. איש צנוע וענו היה. עיניים כחולות חודרות ומישירות מבט בוחן, איש עם נשמה יתרה. מקשיב בקשב רב לדברי האחר, מוסיף מחכמתו ותבונתו, מדריך ומורה. נשבתי בקסמו. הוא היה לי לסמל ומופת.
נפעמת אני נוכח תעצומות הנפש של מי שכנער עבר את הגיהינום בשואה והתייתם מהוריו, עלה לארץ ישראל, לחם ונפצע במלחמת העצמאות; מי שהחל את דרכו כסטודנט מבריק והבטחה גדולה באקדמיה; מי שנקרא לשרת את הציבור כפקיד במשרד ממשלתי והיה לנגיד בנק ישראל ויו"ר בנק לאומי; מי שבנה משפחה לתפארת תחת זו שנרצחה בשואה. סיפור חייו הוא סיפורם של דור ענקים – דור ניצולים אשר לא חיפשו חמלה ורחמים, אלא למדו בכוחות עצמם, עבדו ותרמו למדינה ולציבור שלא על מנת לקבל פרס. סיפור חייו של משה זנבר הוא סיפורה של הקמתה ובנינה של מדינת ישראל.
איש גאה היה. גאה במדינה ובזכות שנפלה בחלקו לשרתה. אמנם ראה את עצמו כיהודי גאה ממוצא הונגרי, אך כבר בפגישותינו הראשונות התברר כי היו בדמו גם שורשים גליציאנרים. תחסר לי מאד גליציאנר-הונגרי. יחסרו לי ההומור הדק והעקיצות. ובעיקר אתגעגע למילה טובה ממך.