לא הכרתי את נח פלוג לפני עשרות שנים ולא נלחמתי יחד איתו בעד זכויות הניצולים. נפגשנו לראשונה רק בשנת 2003 כאשר הצטרפתי לפעילות במרכז הארגונים כנציג איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה בישראל. התפלאתי לראות אדם לא צעיר אשר מצליח להחזיק ארגון מסורבל ולעיתים מסוכסך במסגרת של פעילות תקינה שוטפת, ובו בזמן ממשיך להלחם על זכויות הניצולים. להבדיל מחברים לא מעטים ב"מרכז הארגונים" הבין פלוג את החשיבות של הרחבת השורות ומה שלא פחות חשוב –חשיבות של צירוף כוחות צעירים.
אני נולדתי בשלהי מלחמת עולם השנייה אך עומד בראש עמותה שרבים מחבריה הם ניצולי השואה או נפגעי השואה (פליטים). לכן אני משקיע מזמני וממרצי להנצחת זכר השואה וקורבנותיה. נח פלוג הבין שהמשך הפעילות של ה"מרכז" יהיה בידי "הצעירים" בני 70-60, במיוחד בתחום ההנצחה. לכן קירב אותי לפעילות בהנהלה ודאג באספה הכללית האחרונה בה השתתף, לצרף אותי ואת לילי הבר להנהלה. הוא גם סייע לי להשתתף במאבקים להחזרת רכוש יהודי בלטביה.
רק לאחרונה נודע לי היקף פעילותו הציבורית ובמיוחד בתחום זכויות הניצולים. אמשיך בפעילותי הציבורית בהתנדבות לרווחת נפגעי השואה והנצחת זכר הקהילות שהוכחדו, כאשר הדוגמה של נח- תמיד כנגד עיניי.
אלי ולק,
יו"ר ארגון יוצאי לטביה ואסטוניה