נח פלוג היה מנהיג חברתי יוצא דופן. כך הכרתיו לאורך השנים, ועל כך הערכתי אותו מאד. את מנהיגותו הקדיש נח לטובת קבוצה מיוחדת, אליה היה מסור בכל מאודו: ציבור ניצולי השואה. לניצולים וליקיריהם, בארץ ובחו"ל, התמסר נח לחלוטין מאז פרישתו לגמלאות. להם ולהבטחת זכויותיהם הקדיש את יתרת חייו ואת כישרונותיו המרובים: ראיה רחבה, תובנה עמוקה, התמדה ומרץ, זיכרון פנומנאלי. את תכונותיו השכיל נח למזג ולכוון לכלל עשייה אפקטיבית, מול מציאות מורכבת ומאתגרת, במעשיוּת תכליתית האופיינית למי שחווה בעצמו את מוראות השואה, ושרד אותם. הוא הטיב לזהות מה, מתוך המכלול הרצוי, הנו בר-השגה, ובו הוא התמקד ללא לאות – עד שהשיגוֹ.
לשם כך נח נדרש, והצליח, להרכיב ולהוביל קואליציות מגוונות של גופים ובודדים אשר חיבורם לא היה תמיד טבעי, ואף פעם לא היה פשוט. במקביל הלך והצטיין כמי שמצליח לפנות למקבלי החלטות, ולגייס מהם משאבים ניכרים עבור הניצולים. על רקע זה יש להעלות על נס את פועלו במסגרת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל. נח היה איש מפתח בייסוד המרכז, והיה זה אך טבעי שיעמוד בראשו לאחר פרישתו של משה זנבר מתפקיד יושב הראש.
נח הכיר בנחיצותה של הנצחת השואה בעידננו – במדינת ישראל, בעם היהודי ובקרב עמי העולם. הוא הבין, והרבה להבהיר לאחרים, לא רק שזיכרון השואה הוא צוואתם של הנספים ושליחותם של הניצולים, אלא שנגזרות מכך פעולות מהותיות ומתמשכות בנוגע למשאבים ולפעולות של ממשלות וארגונים. לא פעם העיר שמעמדם הציבורי של הניצולים, בכל העולם, נגזר במידה רבה מטיבה ועוצמתה של ההנצחה. לפיכך הוא ביקש להשתלב בעשייה של יד ושם, כחבר ההנהלה והוועד המנהל שלנו.
בתום כברת דרך ארוכה ומשמעותית שעברנו יחדיו, נח יחסר לי אישית. הוא יחסר לציבורי ניצולים בישראל ובעולם, לידידיו המרובים, ובוודאי למשפחתו, אותה הוא אהב מעל לכל, ואליה היה תמיד נאמן. נח פלוג מותיר מאחוריו מורשת של מסירות, נחישות והתמדה. יהי זכרו ברוך.
אבנר שלו,
יו"ר הנהלת יד ושם