הכרתי את נח כבר בשנות השמונים, כשהחליט לצלול למים העמוקים של הפעילות הציבורית. מן השיחה הראשונה נקשרה נפשי בנפשו, משום שהבחנתי מייד – כאחרים – שלפניי "סבא טוב", איש נוח (כשמו) לבריות, אדם רודף שלום. מאוחר יותר הבנתי שאינני צריך להרשות לחזות הנעימה הזו להטעות אותי: נח היה מנהיג ויוזם, לא ידע מכשול, היה עקשן גדול, ואמנם הצליח להשיג בעבור ניצולי השואה בישראל הכרה וזכויות ששום אדם אחר לא הצליח להשיגן.
זכר השואה רבץ על נח בכל שעות היממה. החוויה הבלתי-נתפסת הזו עיצבה את עולמו, ואולי הוא בנה את חייו בדור האחרון על הנחת יסוד אופטימית ויוזמת גם כמענה מסוים לחוסר- האונים של אז.
שלא כאחרים, נח תרגם את הזיכרון גם לחובה מוסרית להכיר בזולת ולעזור לו: ביהודים יוצאי צפון-אפריקה שהיו שותפים לסבל בשואה, בנרדפים ונרצחים בהמון בארצות אפריקה, בילדי עובדים זרים בישראל העומדים בפני סכנת גירוש. הוא היה לא רק מנהיג של דורשי זכויות, אלא גם מנהיג מוסרי. נח העלה תרומה גדולה מאוד לארגון עמך מאז ייסודו ועד הימים האחרונים ממש. אנו זוקפים לזכותו הישגים רבים שלנו.
לרעיה דורותה ולכל המשפחה אני מבקש להבטיח שארגון "עמך" יזכור את נח תמיד. אני מצדיע לזכרו.
אריה ברנע,
יו"ר עמך