לנוכח התגברות האנטישמיות באירופה ובגרמניה, והתחזקות
ההתכחשות לתופעה בזירות הפוליטית והתקשורתית במדינה הזו,
פרסמו לאחרונה ארגונים יהודיים קריאה לבונדסטאג לנקוט שורת
צעדים דחופים למאבק באנטישמיות. דו"ח שהכינה לאחרונה ועדת
מומחים עצמאית, לבקשת הבונדסטאג, קובע כי הדעות האנטי־
שמיות מתחזקות בקרב כל חלקי האוכלוסייה הגרמנית, ומוסוות
לעתים קרובות כאנטי־ישראליות.
אל מול תופעה זו, שאינה ייחודית דווקא לגרמניה, עומדת
ההשקעה הרבה שנעשית לא רק באירופה וארה"ב, אלה גם בחלק
גדול של שאר מדינות העולם, בהנצחת השואה ויותר מכך בלימודיה
ובחינוך ללקחים שיש להפיק ממנה. אנחנו רוצים להאמין שללא
מאמצים אלה – הייתה התמונה קשה הרבה יותר. אנחנו גם יודעים
ששינויים פוליטיים במדינות השונות גוררים אחריהם לעיתים לא
רק שינוי בגישה לאנטישמיות וגזענות. ובכל זאת מעניין לראות
שלא רק אנחנו, היהודים והישראלים, טורחים ללמד על השואה,
אלה שגם האו"ם, אונסק"ו ומספר גדל והולך של ארגונים אזרחיים
עושים זאת ביוזמתם.
לימודי השואה כלולים בתוכניות הלימוד של חלק ניקר ממדינות
העולם, אם כי ההתייחסות אליה בספרי הלימוד שונה ממדינה
למדינה, בחלק מהמקרים בשל שיקולים וצרכים פוליטיים מקו־
מיים. המחקר שערך אונסק"ו בעניין זה, ואשר תמציתו מובאת
בגיליון, יכולים ללמד אותנו לא רק להיכן כדאי להפנות את מאמ־
צינו, אלה גם מול איזה מחסומים נעמוד אם וככל שנרצה להכניס
שינויים בהתייחסות ללימודי השואה.
הגיליון המודפס בדרכו לחברים בדואר