איזביצה

מיקום בארץ:תל אביב- קרית שאול
מיקום הקהילה:מחוז לובלין, פולין
סוג:אנדרטה


תאור אוכלוסייה יהודית לפני השואה: ב-1941 התגוררו בעיר כ-2,862 יהודים החלו להגר לאיזביצה בסוף המאה ה-18. המלך הפולני החליט לפתח את העיירה ולכן העניק לה סדרה של הטבות כלכליות והטבות מיסים, מה שמשך אליה יהודים רבים. עד סוף המאה ה-19, כבר היוו היהודים יותר מ-85% מהאוכלוסייה באיזביצה, והמקום זכה לכינוי "בירת היהודים המחוזית". היהודים באיזביצה התפרנסו ממסחר, מלאכות שונות, עבודה במפעלים ושירותי הסעות לתחנת הרכבת הקרובה. הקהילה הייתה קהילה דתית אורתודוכסית, ואיזביצה הפכה במהלך המאה ה-19 לאחד ממרכזי החסידות הגדולים ביותר בפולין. הרב מרדכי יוסף ליינר הקים בעיירה חצר אדמו"רות אשר הפכה מוקד משיכה בשביל רבים. בשנת 1855 נחנכו בעיירה בית-כנסת ובית-מדרש, שהחזיקו מעמד קרוב ל-80 שנים, עד שהוחרבו ע"י הצבא הגרמני בתקופת השואה. בשבועות הראשונים של מלחמת העולם השנייה, נכבשה איזביצה על-ידי הצבא האדום הרוסי. הוטלו הגבלות מסוימות על האוכלוסייה בעיר ובאזור כולו, אך ההגבלות חלו על כלל התושבים, לא רק על היהודים. מעבר לכך, צעירים יהודים ונוצרים מאיזביצה התגייסו לצבא האדום וסייעו לו להשליט סדר באזור. לאחר כמה שבועות של שקט, בעקבות תיקוני הגבולות בין רוסיה לגרמניה, יצא הצבא האדום מהעיירה ובמקומו נכנס אליה הצבא הגרמני. לחילופי השלטון האלה היו השפעות מיידיות על היהודים. הוטלו עליהם הגבלות קשות מאוד, והם נאלצו לענוד טלאי של מגן דויד צהוב על בגדיהם. הגרמנים הפכו את איזביצה למעין מחנה ריכוז גדול, והעבירו לעיירה אלפי פליטים יהודים ממערב פולין. בשנת 1940 הוקם היודנראט של איזביצה, בראשותו של שמעון שוורץ. היודנראט סיפק לגרמנים מאות פועלים יהודים לעבודות כפייה, והופקד על מציאת מגורים לאלפי הפליטים היהודים שהגיעו לעיירה ממקומות שונים. במרץ של 1942 החלו הגרמנים לגרש יהודים מאיזביצה למחנות ההשמדה. כ-2,200 יהודים נשלחו לבלז'ץ, ועוד כ-500 לסוביבור. ב-22 באוקטובר החל גל שני של גירוש יהודים מאיזביצה. בתוך כשבוע גורשו למחנות ההשמדה כ-5,000 יהודים. עוד מאות יהודים נרצחו על-ידי הגרמנים בעיירה עצמה. עוד כ-40 יהודים נרצחו בתום שבוע הגירוש. כ- 1,750 יהודים נרצחו בטרנספורט נוסף לאחר-מכן. לאחר גל הגירושים הזה נותרו באיזביצה כ-1,500 יהודים בקירוב. הם רוכזו כולם באותו הרחוב, והועסקו באיסוף וסידור רכושם של היהודים שנרצחו. יהודים שהתחבאו ביערות בסביבה חזרו לעיירה בשנת 1943, מתוך אמונה שהגרמנים לא יבצעו משלוחים נוספים למחנות ההשמדה, ויתנו לשארית היהודים בעיר להמשיך לחיות. הם טעו. בין ינואר לאפריל, 1943, גורשו לסוביבור עוד כ-1,050 יהודים. אחרוני קהילת איזביצה.