לשואה

מיקום בארץ:רחובות
אתר:מכון ויצמן, בכניסה לבית הנשיא (בפי העם כונה "הארמון"), בקצה הרחבה הגדולה
סוג:אנדרטה
אמן:דני קרוון
שנת הקמה:1972


תאור
האנדרטה עומדת בקצה משטח רחב ידיים, בתוך רחבה מלבנית שקועה. היא עשויה בסיס אבן ועליו ניצב בשיפוע, כאילו עומד ליפול, ספר תורה גדול מברונזה, שבור וחצוי לאורכו. הבסיס קובייתי, עשוי מאבן לבנה, והוא מבוקע במרכזו. החריץ שנוצר נקשר אל תעלת מים תת-קרקעית המהווה את ציר האמצע של המשטח הגדול. על ספר התורה חרוטים מספרים, כמו שנחרטו על זרועם של יהודים באושוויץ, שמות עבריים כמו של הקרבנות: שרה, חיה, בלה, יעקב, יצחק, שלום וחיים ושמות של מחנות השמדה כמו: ברגן בלזן, וגטאות כמו טרזיינשטאט. יש גם סמלי מגן דוד וכתוב "שמע ישראל ה' אלוהינו".

בדפנות הפנימיים של בסיס האבן החצוי, נוטפות טיפות מים הזורמות אל תעלת מים – מקור מים חיים. על בסיס הפסל נחקקו ביידיש דברי הנשיא חיים ויצמן, שנאמרו בקונגרס הציוני, ומקיפים את הבסיס שש פעמים:יזכור... עס איז כמעט נישטא קיין איינציקער וואו אידן לעבן וועלכלר זאל נישט האבן פארלוירן א טייל פון זיין משפחה. טוויזנטער פעדעם פארבינדן אונז מיט די קדושים און טהורים וואס מען האט אויסגעמארדעט. די צייט וועט קומען, די געשיכטע וועט געשריבן ווערן און עס וועט זיין א ריכטער וואס וועט משפטן די מעשים פון דער מענשטהייט. מיר זוכן אין דינען גאט אויך מיטן האמער און זגאבאייזן וויסנדיק אז דער בנין פון ארץ ישראל איז די גרעסטע מצוה. דא וועלן מיר זוכן און אפשר מיט דער צייט געפינען א טרייסט. אויף אונז איז געפאלן דער גורל ווידער גאנץ צו מאכן אונזער אייגענע נשמה און דאס אלץ וואס מיר האבן פארלוירן אין תורה חכמה מעשים טובים און גוטע מידות. דעריבער איז פאר אונז אן אוצר, א נאציאנאלער אוצר יעדער איז וואס לערנט, יעדער חדר און יעדר שולע. אין אזוי וועלן פארגיטיקט ווערן די גרויסע אבידות, וואס מיר האבן געהאט אין די קהילות פון ווארשע בערדיטשעיו, אדעס, קושענעיו אילנע דאס איז פאר אונז א זכות. און א חוב צוגלייך. און מיר וויסן די שוועריקייטן, זעען מיר קלאר אונזער דיל און מיר וועלן איס דערגרייכן. אל תירא עבדי יעקב! חיים וויצמאן פונעם הספר געהאלטן אויפן 22 טן ציוניסטישן קאנגרעס אין באזעל טז בכסלו תש"ז 1946.XII.9

ובתרגום: יזכור... כמעט אין איש בינינו - פה ובארץ ישראל שיהודים יושבים בו – אשר לא אבדו לו נפשות ממשפחתו. אלפי נימים קושרים אותנו אל הקדושים והטהורים שהוכרעו לטבח. יבוא זמן והם ייכתבו בספר דברי הימים, ויקום שופט אשר ישקול במאזני צדק את מעשי האנושות. ולכן מבקשים אנו לעבוד את השם לא בטענות כי עם בפטיש ובמגרפה, בדעתנו כי בניין ארץ-ישראל היא הגדולה במצוות. פה נחפש לנו נחמה, ואולי נמצא אותה ברבות הימים. עלינו הוטל למצוא פיוס לנשמותינו על אבידותינו הגדולות בדור הזה בתורה, בחכמה, במעשים טובים ובמידות טובות. על כן יקר לנו כל תלמיד כל "חדר" ובית ספר. אוצר הוא לנו, אוצר לאומי. אולי ימלאו את אשר אבד לנו בקהילות ורשה, ברדיצ'ב, אודיסה, קישינוב, וילנה. זאת היא זכותנו וחובתנו כאחת. נהירים לנו כל הקשיים, הננו סמוכים ובטוחים כי מטרתנו היא לנגד עינינו, ואנו נגיע אליה. אל תירא עבדי יעקב! חיים ויצמן, מההספד שנשא בקונגרס הציוני ה-22 בבאזל. ט"ז בכסלו תש"ז 1946.XII.9

מידע נוסף: האנדרטה הוקמה ביוזמת קרן אופבאו מניו יורק ובחסות יד חיים ויצמן ויד ושם