קראקוב

מיקום בארץ:תל אביב- קרית שאול
מיקום הקהילה:פולין
סוג:אנדרטה


תאור
אוכלוסיה יהודית לפני השואה: 70,000 יהודים ב-1939
אוכלוסיה יהודית אחרי השואה: כיום מתגוררים בקראקוב כמה מאות יהודים.

יהודים ראשונים הגיעו לקראקוב במאה ה-14, מכיוון שהעיר ישבה על אם הדרך בין פראג לגרמניה. במהלך המאות ה-14 וה-15, נתקלו היהודים בעוינות גלויה בקראקוב, והתושבים המקומיים דרשו ללא הרף שייאסר על יהודים לפתוח עסקים ולרכוש נדל"ן בעיר. למרות זאת, בתום המאה ה-15 כבר היו בקראקוב בית-כנסת, מקווה ובית-עלמין יהודי. המאה ה-16 הייתה מאה של התפתחות דתית גדולה בקרב קהילת יהודי קראקוב, וחלק מהרבנים החשובים ביותר בפולין של אותה התקופה קבעו את מושבם בעיר. באמצע המאה ה-17 כבר היו בקראקוב שבעה בתי-כנסת שונים, מה שמלמד על קצב ההתפתחות הדתי, כלכלי ודמוגראפי של הקהילה. בסוף המאה ה-17 כבר התגוררו בקראקוב יותר מ-3,000 יהודים. הנוצרים בקראקוב פחדו מאוד מקצב ההתפתחות של הקהילה היהודית. בסוף המאה ה-18 מתו יותר מ-1,000 יהודים כתוצאה ממגיפה שפרצה בעיר, מה שהחליש את מעמדה של הקהילה והפך אותה לפגיעה יותר. הרוב הנוצרי ניצל את ההזדמנות בכדי לשכנע את הסנאט הפולני לאסור על מסחר יהודי באזור קראקוב. למרבה המזל, סיפוחה של קראקוב לנסיכות האוסטרית, ומאוחר יותר לנסיכות וארשה, הביא לביטול סופי של האפליה הכלכלית נגד יהודים.
במהלך המאה ה-19 פרחה בקראקוב תנועת ההשכלה היהודית. נפתחו בתי-ספר חילוניים, התנועות הציוניות והסוציאליסטיות פעלו במרץ בקרב האוכלוסייה היהודית, והיהודים עברו להתגורר בכל חלקי העיר. קראקוב הושפעה מאוד מהתרבות המערב-אירופאית שקידשה את זכויות האדם, ולכן בשנת 1868 זכו יהודי העיר לאמנציפציה (שוויון זכויות) מלאה. בסוף המאה ה-19 התגוררו בקראקוב יותר מ-25,000 יהודים.
ב-1931 כבר הייתה קהילת קראקוב אחת מהקהילות הגדולות ביותר בפולין, וכללה יותר מ-60,000 בני-אדם. החיים הפוליטיים והתרבותיים בקרב יהודי קראקוב הורכבו מויכוח קשה בין שלוש קבוצות עיקריות: הציונים, החרדים והסוציאליסטיים. כל אחת מהקבוצות הפוליטיות הפעילה גם רשת חינוך ומוסדות חברתיים.
מלחמת העולם השנייה והשואה
הצבא הגרמני כבש את קראקוב ב-6 בספטמבר, 1939. עד חודש אפריל, 1940, עזבו את קראקוב כ-40,000 יהודים שהפכו לפליטים או נלקחו למחנות עבודת כפייה. במרץ של 1941, נבנה גטו ל-15,000 היהודים שנותרו בקראקוב, והם גורשו ממנו למחנות ההשמדה. באוקטובר 1943 נותרו רק כמה מאות יהודים בקראקוב.
בגטו קראקוב פעל ארגון מחתרת יהודי, שהורכב משילוב בין שתי מחתרות: ארגון "עקיבא" הציוני, וארגון של מפלגות השמאל הציוניות ותנועת "הבונד". אחרי השמדת הגטו באוקטובר של 1943, הארגון למעשה חדל לתפקד ורוב חבריו נרצחו במחנה ההשמדה בלזץ'.
אוסקר שינדלר
לא רחוק מקראקוב, בפרבר עירוני בשם זאלבוצ'י, הקים תעשיין גרמני בשם אוסקר שינדלר מפעל לייצור נשק. במפעל של שינדלר עבדו כ-1,098 יהודים מאזור קראקוב. למרות שקהילת קראקוב הושמדה לחלוטין, שינדלר התעקש לשמור על כוח העבודה במפעל שלו, וכך למעשה הציל את חייהם של כל העובדים היהודים במפעל. שינדלר השתמש בקשריו הכלכליים והפוליטיים בכדי להציל את הפועלים היהודים במפעל, ועל כך זה לתואר חסיד אומות העולם. בשנות החמישים הוא ערך ביקור בישראל, ולאחר מותו בשנת 1974 ביקש להיקבר בבית-הקברות הלטיני בירושלים.