אדם של מעשים
נח פלוג, יושב ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, הלך לעולמו ביום ה', ה-11.8.11 בגיל 86. בנוסף להקמת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, היה גם נשיא ארגון אושוויץ הבינלאומי, סגן נשיא ועידת התביעות, חבר הוועד המנהל של"יד ושם" ויקיר העיר ירושלים. הוא נטמן בבית הקברות בקרית ענבים.
העובדה שאין היום בישראל ניצולי שואה שצריכים להחליט האם לקנות אוכל או תרופות, נזקפת לא מעט לפעילותו של פלוג. כמי שעמד בראש 52 ארגונים, והיה חבר בשורה של עמותות וארגונים למען ניצולי השואה, היתה לו היכולת להציב מטרות ולהשיגן בעבודת צוות. כזו המשלבת עקביות ופרגמאטיות המשולבת בדרכי נועם וביחס של כבוד לזולת.
לצפייה במזכר מרכז הארגונים שיצא לזכרו לחץ כאן.
עקרי ההישגים של מרכז הארגונים
עם הקמתו העלה מרכז הארגונים את סוגית פיצויים לניצולי השואה לסדר היום הציבורי, גם בישראל וגם מול גרמניה אחרי איחודה.
השתלבות ניצולי שואה בועידת התביעות.
קצבאות במסגרת קרן סעיף 2. עד כה שולמו 3.8 מיליארד דולר לניצולים.
תשלומים חד פעמיים מגרמניה לעובדי כפייה במחנות ריכוז.
הקמת עמותה פרלמנטארית בכנסת למען ניצולי השואה, זיכרון השואה ומורשתה.
פעילות בכנסת ישראל שהובילה לשורה של תיקוני חקיקה.
פעילות להקמת שדולה בכנסת להגנה על זכויות ניצולי השואה.
שותפות בהקמת ועדת החקירה הפרלמנטארית לאיתור רכוש יהודי.
הקמת החברה לאיתור והשבת נכסי נספים בישראל. נתפס סכום של למעלה ממיליארד ₪.
שותפות במאבק להגנה על זכויות ניצולי שואה ב-2007, הקמת וועדת חקירה בראשותה של שטפט בית המשפט לשעבר דליה דורנר וניהול המו"מ עם ממשלת אולמרט.
קבלת 2.5 מיליארד ₪ מהממשלה לסיוע לניצולי נזקקים.
סל הטבות והנחה משמעותית בתרופות לניצולי שואה.
הגדלת תקציב קרן הרווחה בלמעלה מ-200 מליון ₪.
הגדלת כספי הסיוע ל"עמך" לסיוע לעזרה נפשית.
חברות מרכז הארגונים בוועדה המתמדת של משרדי הממשלה בישראל.
הכרה ממשלתית במרכז הארגונים כארגון יציג.
הגברת המודעות לתרומת הניצולים להקמת המדינה וביסוסה.
מלודז' לירושלים
פלוג נולד בעיר לודז' בפולין. במהלך מלחמת העולם השנייה, בהיותו ילד, הצטרף למחתרת הנוער בגטו לודז'. מאוחר יותר היה אסיר במחנות אושוויץ, גרוס-רוזן ומטהאוזן. ב-1944 חוסל גטו לודז׳, ופלוג נשלח בטרנספורט לאושוויץ. בסלקציה בשערי אושוויץ נשלח לעבודה ולא להשמדה, ובמשך כמה חודשים חפר בונקרים תת־קרקעיים. בפברואר 1945 צעד באחת מצעדות המוות למחנה מאטהאוזן באוסטריה. יום לפני שחרור המחנה על ידי הכוחות האמריקאיים ברחו הגרמנים. האסירים, ופלוג בתוכם, השתלטו על המחנה והרגו 52 שומרים ומשתפי פעולה.
ביום השחרור, במאי 1945, היה פלוג בן 20 ושקל 32 קילוגרם. הוא נשלח לבית הבראה ובתוך שישה שבועות הוסיף למשקלו 24 קילוגרם. לאחר שהבריא, שב לביתו בלודז׳ וגילה שאף אחד מקרובי משפחתו לא שרד. באותה שנה נישא לדורותה לבית טוגנדרייך, אף היא ניצולת אושוויץ, והשניים חזרו ללמוד בבית הספר התיכון בעירם כדי להשלים את בחינות הבגרות. בתחילת 1958 קיבלו בני הזוג אשרת יציאה מפולין ועלו לישראל. שניהם סיימו לימודים אקדמאיים: נח בכלכלה, דורותה ברפואה. לזוג שתי בנות וארבעה נכדים.
עם נציגי ארגון אוושויץ הבינ"ל בכנסת
מהשירות הציבורי לשירות הציבור
פלוג עבד בשירות הציבורי במשך 30 שנה: כלכלן באגף התקציבים של משרד האוצר, יועץ כלכלי לוועדת הכספים של הכנסת, קונסול ישראל בציריך ויועץ כלכלי לשגרירות ישראל בבון.
לאחר פרישתו מהשירות, ולמרות העובדה שלא היה לו בתחילה מעמד רשמי, ראה פלוג לעצמו חובה מוסרית להתגייס להגנה על זכויות ניצולי השואה. עיקר מאבקו היה בנושא הפיצויים האישיים מגרמניה. פלוג הבין שכדי להשיג את מטרותיו עליו לבסס את הפעילות במישור הציבורי הוולונטרי – ולא הממלכתי, וכך להעלות מחדש לסדר היום את התביעה כלפי גרמניה לשלם פיצויים לעשרות אלפי ניצולי השואה שקופחו.
הוא היה זה שהגה את הצורך בהתארגנותם של ניצולי השואה בישראל. הוא סבר שאסור להשלים עם המצב שבו ממשלת גרמניה אינה משלמת רנטה חודשית לניצולי השואה שלא נולדו בגרמניה ושאינם שייכים לחוג התרבות הגרמנית.
מקימים את מרכז הארגונים
הרעיון להתארגנות של ניצולי השואה ממזרח אירופה בישראל צמח במפגשים בין נח פלוג ומשה זנבר במהלך 1987. פלוג העלה את הרעיון, לפיו אסור להשלים עם המצב שבו ממשלת גרמניה אינה משלמת רנטה חודשית לניצולי השואה שלא נולדו בגרמניה ושאינם שייכים לחוג התרבות הגרמנית. הוא הציע לזנבר, ששימש אז כנשיא כבוד של הפדרציה העולמית של יוצאי הונגריה, לכהן כראש ארגון-הגג החדש שיוקם. השניים הסכימו על המהלך ופלוג נטל על עצמו את האחריות הארגונית לפעילות. הרעיון עבר מספר גלגולים עד שקיבל צורה של ארגון גג למספר ארגוני ניצולים שפעלו בישראל מזה שנים.
הרקע למהלך היתה האכזבה מאי פעילותה של ועידת התביעות באותה תקופה. בתחילה חשבו היוזמים על הקמת גוף יהודי-עולמי אשר ייצג את כל נרדפי המשטר הנאצי היהודיים, אולם לנוכח מספרם הגדול של ארגונים שכאלה, הובן שעדיף כי ארגון הגג ייצג את ציבור ניצולי השואה בישראל בלבד.
בנובמבר 1987 הוחלט על הקמת גוף חדש: "ועד התביעות של ארגונים יהודיים יוצאי מזרח אירופה". זנבר נבחר כיו"ר ונח פלוג כמזכ"ל. בישיבת הוועד הראשונה, בדצמבר אותה שנה, אושרה מדיניות הארגון החדש לפי קווי הפעולה שהציג זנבר. היעד העיקרי: להשיג פיצוי הולם, לרבות קצבאות חודשיות שוטפות, עבור נרדפים יהודים שלא פוצו עד כה, או שקיבלו פיצוי סמלי חד פעמי. מטרה נוספת שהציב לעצמו הארגון: טיפול סוציאלי בניצולי שואה הנזקקים לשירותי רווחה, בתי אבות, מיטות סיעודיות וכדומה.
מאוחר יותר, בשנת 1989, נקבע השם הפורמאלי: "ועד התביעות של ארגונים יהודיים יוצאי מזרח אירופה, מרכז אירופה והבלקנים". ארבע שנים לאחר מכן, ב-11.11.1993 שונה שם הארגון לשמו הנוכחי: "מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל".
פלוג סבר שראוי כי ניצולי השואה ייצגו את האינטרסים שלהם באופן ישיר, ולא דרך אפוטרופוסים המדברים בשמם. "לא בשמנו ולא בלעדינו", ניסח זאת פלוג. בין השאר דרש שלניצולים יהיה ייצוג בוועידת התביעות כנגד גרמניה שדיברה בשמם אך לא אפשרה להם ייצוג במוסדותיה.
יקיר ירושלים
מרחיבים את הפעילות
ב-1987 נמנה עם מקימי ארגון "עמך" – המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי השואה ובדור השני". ארגון זה מעניק לניצולים סיוע יחיד במינו: טיפול נפשי בידי מומחים, שהתמחו בסיוע לנפגעי טראומה מתמשכת בגיל זקנה, ומועדונים חברתיים עבור ניצולי השואה. פלוג מכהן כמשנה ליושב ראש עמך וממשיך לתרום לארגון זה כפעיל מרכזי.
פלוג וחבריו הקימו ב-1994 את הקרן לרווחת ניצולי השואה בישראל, שנותנת שירותים חומריים ישירים לניצולי השואה הנזקקים. קרן זו מהווה את הארגון הגדול בישראל שדואג לשעות סיעוד לניצולים קשישים, עזרים כגון משקפיים, מכשירי שמיעה, פרוטזות, טיטולים ועוד. בנוסף, היה ממקימי איל"ר – ארגון יהודי להשבת רכוש שנשדד מהעם היהודי על ידי הנאצים ועוזריהם על מנת לפעול להשבת 85 אחוז מהרכוש היהודי שלא הושב עד כה.
פלוג הוביל גם מאבק כדי שהמשאבים, שיועדו לסיוע לניצולי השואה יגיעו ליעדם. לאחר מאבק ממושך, קיבל מרכז הארגונים ייצוג בוועדת התביעות, ופלוג צורף לוועדת המשא ומתן עם גרמניה. השותפות עם ועדת התביעות הביאה להגברת המאמצים להשגת הסדר חדש עם ממשלת גרמניה למען ניצולי השואה שלא זכו לפיצויים בכלל, או זכו לפיצויים סמליים בלבד.
כניסת מרכז הארגונים לוועדת התביעות הביאה להשגת 10 מיליארד מארק לטובת הניצולים. סכום חסר תקדים זה מתייחס לביצוע הסדרים במסגרת קרן סעיף 2, קרן מזרח אירופה וקרן המצוקה, כמו גם לפיצויים לעובדי הכפייה והשבת הרכוש ללא יורשים בשטחה של גרמניה המזרחית, וכן להסדרים שנעשו עם שווייץ, אוסטריה ומדינות מערב אירופה. זאת ועוד- פלוג וחבריו העלו תרומה מכרעת להגנה על זכויותיהם של עובדי כפייה לשעבר, ולהעמדת סכומי כסף ש"קפאו" בקופותיהם של בנקים שוויצרים ושל קרן-ג'נרלי לרשות הניצולים.
מרכז הארגונים של ניצולי השואה בראשותו של פלוג התפתח כקבוצת לחץ שהעמידה את עניינם של ניצולי השואה על סדר היום הציבורי בישראל. במרוצת השנים נעשו ביוזמת המרכז תיקוני חקיקה שנועדו להבטיח את זכויותיהם של הניצולים. לא כל היוזמות עלו יפה, אבל אלה שצלחו היו משמעותיות: תיקונים בחוק נכי רדיפות הנאצים והגמשת הקריטריונים והשוואת קצבאות נרדפי הנאצים לקצבאות הלוחמים בנאצים. המשמעות היתה השלשת מספר מקבלי הקצבאות מאוצר המדינה והאטת השחיקה בקצבת נכי רדיפות הנאצים.
בראשותו גם ניהל המרכז מערכה ציבורית כדי למנוע פגיעה בזכויותיהם של ניצולי השואה בישראל על פי חוקים והסדרי רווחה שונים. פלוג טיפל אישית בכל העיוותים שקיפחו את ניצולי השואה. היעד העיקרי שהוביל פלוג היה השגת פיצוי הולם, לרבות קצבאות חודשיות שוטפות, עבור נרדפים יהודים שלא פוצו עד כה או שקיבלו פיצוי סמלי חד-פעמי.
פלוג מול הממשלה
בתום מאבק שהגיע לשיאו בקיץ 2007, מונה פלוג לעמוד בראש צוות המשא ומתן של ניצולי השואה מול הממשלה. הוא הסביר לנציגי המדינה כי בכוונתו לנהל איתם דיאלוג למען הניצולים. בדיונים, שאותם ניהל בתבונה ובאחריות, הצליח בדרכו המיוחדת וביחד עם חבריו, לשכנע את ממשלת ישראל כי יש לסייע לניצולי השואה מהר ככל האפשר, כדי ששנותיהם האחרונות תהיינה טובות ככל האפשר. הוא הביא את הממשלה להבין גם את הצורך להעניק לניצולי השואה הכרה והוקרה על תרומתם להקמת המדינה ולביסוסה.
אישיותו המיוחדת אפשרה את סיום המאבק בדרכי נועם, עד לגיבוש ההסדר החדש בקשר לסיוע של המדינה לניצולי השואה. פלוג זכה להכרה והוקרה על פעילותו למען הניצולים כשקיבל את האותות הגבוהים ביותר מנשיא פולין ומנשיא גרמניה, כמו גם את אות יקיר ירושלים ואות עמותת אומ"ץ.
בפגישותיו עם מנהיגי אירופה ובנאומיו, הביא כבוד לניצולי השואה ולמדינת ישראל. הוא ייצג את עמדת ישראל ואת חששנו מפני האנטישמיות העכשווית. הוא נבחר לשמש כנשיא ארגון אושוויץ הבינלאומי, ובכך היה לישראלי הראשון העומד בראש ארגון זה אשר מייצג שרידים מ-14 מדינות, יהודים ובני עמים אחרים ודואג בין השאר לשימור המוזיאון במקום.
למרות גילו המתקדם, היה שותף מוביל של העם היהודי במאבק להשבת 85 אחוז מהרכוש היהודי שנשדד בתקופת השואה ולא הוחזר לרבות חפצי יודאיקה ואומנות שנשדדו. מדובר ברכוש המוערך ב-300 מיליארד דולר.