במרכזו של גיליון זה עומדים דבריהם של המשתתפים בכנס שערך
מרכז הארגונים של ניצולי השואה תחת הכותרת "האנטישמיות
החדשה: הכחשת שואה ושכתוב ההיסטוריה". אחת המסקנות
הברורות שעלתה מפי המשתתפים הייתה: שיש להסיט את עיקר
המאמץ מהמאבק במכחישי שואה למאבק בניסיונות העיוות שלה על
ידי שכתובה. מאבק זה, בניסיונות השכתוב, מתרכז רובו ככולו במדינות
מזרח אירופה כגון פולין, הונגריה, לטביה ואוקראינה, המנסות – כל
אחת בדרכה, לטשטש, או אפילו להעלים את חלקם של המשטרים,
הארגונים והאזרחים מן השורה ששיתפו פעולה עם המשטר הנאצי
ברדיפת והשמדת העם היהודי במהלך השואה. תופעה זו, גרסו
הדוברים, מוצאת קרקע אוהדת בשל תהליך ההקצנה הלאומי/לאומני
שעוברות מדינות אלה במהלך ניסיונן להגדיר את עצמן מחדש לאחר
השחרור מעולה של בריה"מ. את המלחמה בעיוות ההיסטוריה, כך
גורסים הדוברים, יש לנהל באמצעות הפעלת לחץ בינלאומי על אותן
מדינות, לצד השתתפות בכנסים בינלאומיים, גיוס דעת קהל ועידוד
עריכת מחקרים וכתיבה המעלים על נס את העובדות המתועדות.
תופעה זו, על היבטיה השונים, נבחנת גם בשורה של מאמרים נוספים
המופיעים בגיליון
