קוריץ

מיקום בארץ:תל אביב- נחלת יצחק
אתר:בית הקברות בנחלת יצחק
מיקום הקהילה:ווהלין ופולסיה, פולין
סוג:אנדרטה


תאור
אוכלוסייה יהודית לפני השואה: 5,000 יהודים ב-1939

יהודים התגוררו בקוריץ כבר במהלך המאה ה-15, אך הקהילה היהודית היציבה בעיירה החלה להתקיים רק בסוף המאה ה-18, בתקופה בה קוריץ חוותה התפתחות כלכלית מרשימה. ליהודים היה חלק משמעותי בפיתוח הכלכלי של העיירה, הן בתור סוחרים, פועלים ובעלי חנויות והן מן הצד השני, כלומר בעלי מפעלים ובתי-חרושת יהודים.

האוכלוסייה היהודית בקוריץ גדלה באופן משמעותי במהלך המאה ה-19 וגם הגיעה להישגים חדשים ומרשימים. במאה ה-19 נפתחו עוד מספר מפעלי תעשייה שהיו בבעלות יהודית והעסיקו יהודים רבים. בשנת 1882 שופץ בית-הכנסת הראשי של העיירה, שנשרף כמה שנים קודם-לכן. הספרייה היהודית, כמו גם שורה של בתי-ספר יהודיים, הוקמו בתחילת המאה ה-20.

הפעילות הציונית בקרב יהודי קוריץ התחילה בשלהי המאה ה-19 ותפסה תאוצה במהלך המאה ה-20. לעומת זאת, "הבונד" לא הצליח לזכות לתמיכה בקרב יהודי קוריץ ופעיליו הסתפקו בהקמתם של שני איגודי עובדים יהודים.
בתום מלחמת העולם השנייה סבלו קשות יהודי קוריץ, הן בגלל המשבר הכלכלי והן בגלל כנופיות של לאומנים פולנים שביצעו מספר פוגרומים בשנת 1919 ו-1920. למרות הקשיים הללו, החינוך היהודי המשיך להתפתח בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, דבר שהתבטא הן בהקמתם של בתי-ספר חדשים והן בכך שתנועות נוער יהודיות פתחו סניפים בעיירה.

בתחילת מלחמת העולם השנייה נכבשה העיירה ע"י הצבא האדום ללא כל שפיכות דמים. השלטון הסובייטי החזיק בקוריץ עד ל-2 ביולי, 1941, אז נכבשה העיר ע"י הגרמנים. השלטונות הסובייטיים העמידו בפני הקהילה היהודית אמצעי תחבורה שסייעו לכ-1,000 יהודים מקוריץ, רובם הגדול ילדים ונשים, לברוח מהצבא הגרמני ולהגר מזרחה אל פנים ברה"מ.

בחודש אוגוסט, 1941, נערכה האקציה הראשונה, במסגרתה נרצחו כ-500 יהודים. האקציה השנייה הייתה במאי של 1941, אז נרצחו כ-2,200 יהודים ביערות מחוץ לעיר. בספטמבר של אותה השנה התכוננו הגרמנים לבצע את האקציה האחרונה. מנהיג היודנראט, קרסנובטבסקי, הבטיח לקהילה כי כאשר יגיע תורה של האקציה הסופית, הוא יעלה באש את ביתו ויביא לשריפת כל הרובע היהודי. הוא אכן קיים את הבטחתו. הגטו עלה באש, מאות יהודים נהרגו מהלהבות, וקבוצה של כמה עשרות צעירים יהודים הספיקו לברוח ולהגיע ליערות הסמוכים, שם הצטרפו לפרטיזנים.
כמה מאות מיהודי קוריץ שרדו את שנות המלחמה והשואה. רובם היו יהודים שברחו ביוני 1941 לברה"מ, והשאר הורכבו בעיקר מחברי אותה קבוצה של פרטיזנים יהודים.